Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואם את שדה מקנתו וגו'. חִלּוּק יֵשׁ בֵּין שְׂדֵה מִקְנָה לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה, שֶׁשְּׂדֵה מִקְנָה לֹא תִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּישָׁהּ אֶלָּא עַד הַיּוֹבֵל, שֶׁהֲרֵי בַיּוֹבֵל הָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מִיָּדוֹ וְלָשׁוּב לַבְּעָלִים, לְפִיכָךְ אִם בָּא לְגָאֳלָהּ, יִגְאַל בַּדָּמִים הַלָּלוּ הַקְּצוּבִים לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה; וְאִם לֹא יִגְאַל, וְיִמְכְּרֶנָּה גִּזְבָּר לְאַחֵר, אוֹ אִם יִגְאַל הוּא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו — אוֹתוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ, וּפֶן תֹּאמַר "לַאֲשֶׁר קָנָהוּ" הַלּוֹקֵחַ הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מֵאִתּוֹ, וְזֶהוּ הַגִּזְבָּר, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר לאשר לו אחזת הארץ — מִירֻשַּׁת אָבוֹת, וְזֶהוּ בְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמְּכָרוּהָ לַמַּקְדִּישׁ (ערכין כ"ו):
Wenn einer 22 sein gekauftes Feld, es ist ein Unterschied zwischen einem gekauften Feld und einem Feld vom Erbbesitz; denn das gekaufte Feld wird im Jobel nicht unter die Kohanim verteilt, weil er es nur bis zum Jobel für heilig erklären kann; denn im Jobel war es bestimmt, aus seiner Hand wieder herauszugehen und zu den Eigentümern zurückzukehren; wenn er es darum auslösen will, löse er es für denselben Wert aus, der für das Feld des Erbbesitzes bestimmt ist. Wenn er es nicht auslöst und der Verwalter des Heiligtums verkauft es einem anderen, oder wenn er es (nicht) auslöst, so kehrt das Feld im Jobeljahr an den zurück, von dem es jener gekauft hat, der es für heilig erklärt hat. Und damit du nicht sagest, an den, von dem es der letzte Käufer gekauft hat, das ist an den Verwalter des Heiligtums; darum mußte er sagen, dem der Erbbesitz des Landes als Erbschaft von den Vätern gehört, das sind die ersten Eigentümer, die es dem verkauft haben, der es für heilig erklärt hat (Erech. 26a, b).
ואם את שדה מקנתו וגו' , חלוק יש בין שדה מקנה לשדה אחוזה , ששדה מקנה אינו מתחלק לכהני' ביובל , לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל , שהרי ביובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים , מפי' רש"י ז"ל · אשר לא משדה אחזתו , אין זה יתור לשון , שלפעמים יהיה שדה מקנתו , וגם יהיה לו לאחוזה , כגון שקנה השדה מאביו או מאחד ממורישיו והקדישה בחיי המוריש , והייתי אומר שהוא שדה מקנה ויצא ביובל , לכן אמר אשר לא משדה אחוזתו , שקנה אותו ממי שאינו יורשו , פרט אם קנהו מאחד ממורישיו , שראוי להיות לו לאחוזה , דינו כדין שדה אחוזה שהוא לכהן , וכן שנינו בערכין ( פ"ז ה' ) :
VV. 22-24. ואם את שדה מקנתו אשר וגו׳, nur wenn es rein שדה מקנה ist, das gar nicht שדה אחוזה des מקדיש werden kann, שאינה ראויה להיות שדה אחוזה treten die hier folgenden Bestimmungen ein; hat er es aber als שדה מקנה geheiligt und es ist noch vor dem Jobel שדה אחוזתו geworden, z. B. לוקח שדה מאביו והקדיש ואח׳׳כ מת אביו so geht es, wenn er es vor dem Jobel nicht wieder ausgelöst hat, wie שדה אחוזה in Besitz der כהנים über (Arachin 26b). – את :וחשב וגו׳ את מכסת הערכך וגו׳ מכסת הערכך nicht den für שדה אחוזה allgemein fixierten, absoluten Taxwert, sondern שויו, den nach den noch bevorstehenden Jahren bis zum Jobel steigenden und fallenden Nutznießungswert (Arachin 14a), und zwar auch dem מקדיש ohne חומש (daselbst – siehe zu V. 16). —
אין להקדש אלא מקומו ושעתו :ונתן וגו׳ ביום ההוא וגו׳. Man bestimmt den Einlösungswert eines dem הקדש geweihten Objektes nur nach dem zeitlich und örtlich vorhandenen Werte, selbst wenn er, in späterer Zeit oder an einem anderen Ort, zum Verkauf gebracht, einen höheren Preis erzielen würde. Die Mischna (Arachin 24a) nennt als Beispiel מרגלית בכפר, eine Perle in einem Dorfe. Gleichwohl wird für die Auslösung eines Grundstückes daßelbe sechzig Tage zum Verkaufe ausgeboten. שום ההקדש ששים יום וגו׳ (daselbst 21b). Es dürfte bei einem Güterverkauf eine solche Frist nicht in Widerspruch mit dem ביום ההוא unseres Textes stehen.