Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ברית ראשנים. שֶׁל שְׁבָטִים (ספרא):
Des Bundes mit den Führern, den Stämmen. 45
וזכרתי להם ברית ראשנים , ככלות הצרות , אחר שיקחו מיד ה' צרות גמול פשעיהם , אז אזכור להם ברית ראשוני' , כמו שאמרנו (פסוק מ"ג) שלקץ הימין על כל פנים ישוב אפו מהם , ויזכור להם ברית ראשוני' , ואין זה כמו וזכרתי את בריתי יעקב וגו' , שהרי אמר אשר הוצאתי אות' מא"מ , והאבות לא יצאו משם כי אם בניהם , וזה טעם שפי' רשב"ם ז"ל אשר למענם הוצאתי אותם , ואני אומר כפשוטו , תחלה הבטיח שלא יפר בריתו אתם בגלות , שאעפ"י שאין נביא ואותותינו לא ראינו , ולא נשאיר לנו דבר מכל ההצלחות הנכללות בברית שכרת השם עם האבות , לא הפר בריתו , כי הפרת ברית הוא בטולו לעולמי' , וחלילה לו ית' לעשות כן , כי לקץ זעם ישוב ירחמנו , ועל זה אמר כאן בחתימת הענין , שלסוף וזכרתי להם ברית ראשוני' , כלומר כמו שזכרתי ברית אבות לראשוני' , כן יזכרנו לאחרוני' , ופירש הכתוב מי הם הראשוני' הללו שזכר להם בריתו , ומה פעל עמהם ? ואמר אשר הוצאתי אות' מארץ מצרי' לעיני הגוים , והם הראשוני' שהיו בגלות מצרי' בקושי השעבוד , שנאמר בהם וישמע אלהי' את נאקת' ויזכור להם את בריתו את אברה' את יצחק ואת יעקב (שמות ב' כ"ד) , וכשזכר להם בריתו הוציאם מארץ מצרי' לעיני הגוים ביד חזקה ובזרוע נטויה , וראו הגוים כלם כי ה' הוא אלהי ישראל , כן באחרית הימי' אזכור בריתי לאחרוני' , ואז אוציאם מכל המקומות אשר נפוצו שם לעיני הגוי' באותות ובמופתי' וידעו הגוים כלם כי אני אלהיה' , בראותם את כל אשר אני עושה למענם , לא כן בהיותם בארץ אויביה' , אעפ"י שלא הפרתי בריתי אתם , ומשגיח עליה' בסתר קדשי להעמיד כשה בין זאבים רבים , אינני אלהיה' לעיני הגוים , כי אין תאר ואין הדר לישראל בגלות , אין חזון ואין אות ולא מופת , להודיע על ידיהן שאני אלהיה' , זהו פשוטו של מקרא , ורש"י ז"ל פי' ברית ראשוני' , של שבטים , ויש לקרב פי' זה לדברנו : אני ה' , העושה כל ולא יפלא ממנו דבר , מבטיח כל אלה , [°א"ה , על דעתי המשך הכתובי' מן והתודו את עונם (פסוק מ') עד סוף פסוק מ"ה כך הוא , אמר (מ) שיתודו את עונם לשוב מרעתם , ויאשמו ויתנו אל לב שהם ואבותם חטאו לאלהיה' והלכו עמו קרי , וכאשר (מא) אף אני אלך עמם בקרי , ואביא אותם בארץ אויביה' , עד אשר יכנע לבבם הערל , אז ישלמו את חובותיה' וירצו את עונם בתשובתם אל ה' , (מב) ואני אזכור את בריתי יעקב וגו' , ואזכור גם את הארץ שלא תהי' עוד שוממה , ויושביה בדי' ונעים בארץ לא להם , (מג) כי היתה הארץ כעזבת מהם , כדי שתרץ את שבתותיה והם ירצו את עונם , כל עוד שמאסו במשפטי ובחקתי געלה נפשם , ואולם עם כל זה (מד) אף בהיותם בארץ אויביה' אני לא אמאס ולא אגעל אותם , ואם הפרו את בריתי אני לא אפר את בריתי אתם , כי אני ה' אלהיה' קיים ונאמן בבריתו , ולזה (מה) אזכור להם ברית ראשוני' , והן האבות שזכר כאשר הוצאתי אות' מארץ מצרי' לעיני הגוי' , להיות להם לאלהי' : אני ה' , הי' הוה ויהי' ונמצא לדורשיו בכל צרותם°] :
V. 45. וזכרתי להם וגו׳. Dieser ברית ראשונים ist nicht der bereits obengenannte ברית אבות, sondern wie ת׳׳כ erläutert und sich auch aus der Beifügung אשר הוצאתי וגו׳ ergibt, der ברית שבטים, der mit deren Nachkommen erneute Bund, die ja auch noch erst der Läuterung in dem ägyptischen Galuttiegel bedurften und die ich dennoch der Erlösung zum weltgeschichtlichen Gottesdenkmal vor den Augen der Völker würdigte, mich ihnen als lenkender und leitender Gott zu bewähren, אני ד׳, derselbe Gott bin ich auch noch, und erfülle meine Verheißung und bin mit ihnen im Galut, wie ich mit ihren Vätern im Galut gewesen, und erlöse sie, wie ich sie erlöste, und bleibe ihr Gott, wie ich der Väter Gott gewesen. —