Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בעונת אבתם אתם. כְּשֶׁעֲווֹנוֹת אֲבוֹתָם אִתָּם — כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם (שם):
ימקו. לְשׁוֹן הֲמַסָּה, כְּמוֹ יִמַּסּוּ, וְכָמוֹהוּ "תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן" (זכריה י"ד), "נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי" (תהילים ל"ח):
Ob der Sünden ihrer Väter bei 39 ihnen, wenn die Sünden ihrer Väter bei ihnen sind, wenn sie an der Handlungsweise ihrer Väter festhalten. Werden zergehen, bedeutet Auflösung; wie (Richt. 15, 14) zerfielen; ähnlich (Sech. 14, 12), zergehen in ihren Löchern; (Ps. 38, 6) meine Beulen eitern.
והנשארים בכם , פליטי רעב ודבר · ימקו בעונם , פי' ראב"ע ז"ל שהיא על משקל ימסו , ושתיהן מפעלי הכפל · מגזרת המק בשרו (זכריה י"ד י"ב) , שרשם כמק יהי' (ישעיה ה' כ"ד) , כתב רד"ק ז"ל והוסיף שכן בלשון חכמי' מקק של ספרי' , שהוא מה שנרקב מהם , וזהו שנאמר כאן שהנשארי' בחיים , ימקו ביסורין בעבור עונם , וכן בס' יחזקאל כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה (יחזקאל ל"ג י') , וכמו שהספרי' ושאר הדברי' מעלים מקק ורקבון , כן בני אדם מעלים רקבון וחלאי' בעמדם בעונם ובחטאת' · ואף בעונת אבתם אתם ימקו , שנו רבותינו והלא כבר הבטיח המקו' לישראל שאינו דן האבות ע"י בנים ולא בנים ע"י אבותם , שנאמר לא יומתו אבות על בנים וגו' (דברי' כ"ד ט"ז) , אלא בזמן שהן תפוסי' מעשה אבותם דור אחר דור הן נדונין על ידיהן , כלומר מלבד שנדונין על מעשיהן נדונין גם על מעשה אבותם , וכן פי' רש"י ז"ל כשעונות אבותיה' אתם , כשאוחזין מעשה אבותיה' בידיהם , וסוף סוף על עון אבותם עדיין קשה וכתיב לא יומתו בנים על אבות , על מעשה אבות , ולפי הפשט אחשוב , שהם נענשי' על עונם , וגם על עון אבותם שלא עשו לפי שלא בא לידיהם , והבוחן לבות רואה שהם תפוסי' מעשה אבותיה' בידיהם , כלומר שנפשם חפצה בהן , ואילו בא מעשה לידיהם היו חוטאין כאבותיה' , שהרי אבותינו לא שמעו לקול הנביאי' ששלח השם אליהם , גם בהיותם במצור ובמצוק , הקשו ערפם ולא שבו אל ה' , ולא הסירו גלולי ע"ז מעל פניהם , גם בטלו שמטין ויובלות , וביותר בעונות החמורות שאין הבנים יכולי' לעשות , ונענשי' עליהן דור ודור , שהרי המקדש חרב , וגלה כבוד מן הבני' שלא חטאו באלה כמו שנענשו אבותיה' שחטאו , לפי שגלוי לפניו שאם יקרה בימיה' כאלה וחטאו כאבותם , וזהו צרוף הגלות , כי יש בכל דור חסידי עליון , הדבקי' בה' בכל לבבם , אבל רבים מעם הארץ שעלילותיה' נשחתות מאד , וימי הזעם מאריכי' עד ימוד אל חיקם בפעלם , ואח"כ יגאלו , וכמ"ש (פסוק מ"ג) , והענין ברור , ועל זה אמר שימקו גם בעונות אבותיהם שבדורות הראשוני' , עונות שגרמו החרבן והגלות , ורז"ל שאמרו מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה · כוונתם לבד על המחשבה , כי אם יבוא מעשה לידו יחרד וימנע מעשותו , לא על ההסכמה הגמורה ובלב הרע שאם יבוא מעשה לידו יעשנה , שהיא הרעה , כמו שרמזנו (פרשה ב' ד') , ובחלק ג' מספרנו גן נעול הבדלנו בין לשונות של עצה ללשונות של מחשבה , ושם באורנוהו , [°א"ה , חלילה לאל לחשוב לאדם עון אשר לא חטא כאילו חטא , והנה אנקלוס תרגם כדעת רש"י ואף בחובי אבהתהון בישיא דאחידון בידיהון , ואין כן דעת מניח הטעמים שחבר מלת אתם עם ימקו , ולפי פירש"י הי' לו לחברו עם הקודם , ואני אגיד לך את דעתי בזה , יש עונש נסי , והן הרעות שלא יחולו על ראש האד' , כי אם על דרך פלא למעלה מגדר התולדו' , ואולם אחרי בואו והיותו , ידבק הרע באד' , ויתמיד לבניו אחריו על דרך הטבע , ולא יסור מזרעו , כי אם חפץ בה השם להסירו מהם על דרך נסי , ד"מ גלות ישראל מעל ארצם , לא היתה בדרך התולדות , כי אם ברצון השם גרידא , ואולם אחרי אשר גלינו , הנה הבני' הנולדי' לנו גם הם סובלי' עול הגלות על דרך טבעי , וכן היות בארץ ישראל שמי' כברזל וארץ כנחשה , הוא דרך נסי , שאין מתולדות הארץ הנבחרת להיות כך , ואולם כאשר תבא הרעה הזאת בעון ישראל אזי מדרך הטבע שימותו בני אדם ברעב , וימותו גם הבני' הקטני' אשר לא חטאו לא ידעו בין ימינם לשמאלם , לולי יחפוץ השם בקיומם על דרך פלא · מעתה הרעות האלה תחלתם עונש נסי , לא יביאם השם כי אם על פשעי' עצומי' , וסופם עונש טבעי , לא יסיר' השם מן בני הנענש וזרעו אחריו , כי אם בהיותם ראוי' לכך ביחוד · והנה הבטיח השם את ישראל שלא יענוש את הבני' עונש נסי בעון אבותם , וזהו שנאמר לא יומתו אבות וגו' , ואע"פ כן יתכן לומר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ד' כ"ט) , כי אין הזכות אשר בידינו כדאי שיגאלנו השם על דרך פלא , ואנחנו מרודי' בגלו' המר בחטאת אבותינו , וזהו ג"כ שעור הכתוב כאן ואף בעונות אבתם אתם ימקו , ומדוקדק לשון אתם וחבורו עם ימקו , שהם נענשי' עם האבות וסובלי' עמהם ועל ידם , שהעונש נמשך ובא להם ממילא°] :