Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואתכם אזרה בגוים. זוֹ מִדָּה קָשָׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי הַמְּדִינָה גּוֹלִים לְמָקוֹם אֶחָד, רוֹאִים זֶה אֶת זֶה וּמִתְנַחֲמִין, וְיִשְׂרָאֵל נִזְרוּ כְבַמְּזָרֶה — כְּאָדָם הַזּוֹרֶה שְׂעוֹרִים בְּנָפָה וְאֵין אַחַת מֵהֶן דְּבוּקָה בַחֲבֶרְתָּהּ (שם):
והריקתי. כְּשֶׁשּׁוֹלֵף הַחֶרֶב מִתְרוֹקֵן הַנָּדָן; וּמִדְרָשׁוֹ חֶרֶב הַנִּשְׁמֶטֶת אַחֲרֵיכֶם אֵינָהּ חוֹזֶרֶת מַהֵר, כְּאָדָם שֶׁמֵּרִיק אֶת הַמַּיִם וְאֵין סוֹפָן לַחֲזֹר (ספרא):
והיתה ארצכם שממה. שֶׁלֹּא תְמַהֲרוּ לָשׁוּב לְתוֹכָהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ עָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה — נִרְאוֹת לָכֶם חֲרֵבוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם גּוֹלֶה מִבֵּיתוֹ וּמִכַּרְמוֹ וּמֵעִירוֹ וְסוֹפוֹ לַחֲזֹר, כְּאִלּוּ אֵין כַּרְמוֹ וּבֵיתוֹ חֲרֵבִים, כָּךְ שְׁנוּיָה בְּתֹ"כֹּ:
Und euch zerstreue ich unter die Völker, das ist eine schwere Strafe; denn, 33 wenn die Bewohner eines Landes nach einer Gegend auswandern, sehen sie einander und trösten einander; Jisrael aber wurde wie beim Worfeln zerstreut, wie wenn einer Gerste im Sieb worfelt und nicht ein Korn davon beim anderen bleibt (Tor. koh.). Und ich züce; wenn jemand das Schwert zieht, wird die Scheide leer; der Midrasch sagt, das Schwert, das hinter euch gezogen wird, kehrt nicht bald zurück, wie wenn jemand Wasser ausleert, dieses nicht mehr zurückkehrt (Tor. koh.). Und euer Land wird zur Öde werden, ihr werdet nicht bald wieder in dasselbe zurückkehren; und dadurch werden eure Städte zur Öde werden; sie erscheinen euch verödet; denn, wenn ein Mensch sein Haus, seinen Weinberg und seine Stadt verlassen muß, aber nachher wiederkommen kann, sind ihm sein Weinberg und sein Haus, als wären sie nicht verödet; so steht im Tor. Kohan.
ואתכם אזרה בגוים, כמו ויזר על פני המים (בראשית ל"ב כ'), מזרה ישראל יקבצנו (ירמיה ל"א י'), שהוא הפזור מעט בגוי זה, ומעט בגוי אחר, שתהיו נפוצים בכל הארצות. והריקתי אחריכם חרב, כשתבואו בגוים גולים ואומללים לא ירחמו עליכם, כמנהג בני אדם שלא יקנאו במדוכאים ויחמלו עליהם, אלא אריק אחריכם חרב, תמיד תהיה חרב שלופה מתערה הולכת אחרכם, שבכל מקום שתבואו יעלילו עליכם ויהרגו אתכם. והיתה ארצכם שממה, כבר נאמר כן למעלה, ופי' רש"י ז"ל ע"פ מדרש ת"כ כך שלא תמהרו לשוב לתוכה ומתוך כך עריכם יהיו חרבה, נראות לכם חרבות, שבשעה שאדם גולה מביתו ומכרמו ומעירו וסופו לחזור, כאילו אין כרמו וביתו חרבים, וכפי הפשט למעלה שאמר ונתתי את עריכם חרבה, הייתי סובר שהאויבים והגייסות כשיגלום יחריבו עריהם, כמנהג הצרים והמחריבים, על כן הוסיף והשמותי אני את הארץ, שילו עליה השם חרבן ושממון, כמבואר בפרשת נצבים, עד שישוממו עליה האויבים היושבים בה, ועדיין הייתי סובר שכל זה לפי שעה להודיע לכל העמים כי קנאת ה' עשתה זאת, אבל לאחר דורות רבים שכבר יהיו בגלות, תשוב הארץ לקדמותה ותתן יבולה לאויבים', ויבנו ערים וישבו בהן, לכן הוסיף שגם אחר שיזרו בגוים, תהיה הארץ שממה, וממילא יהיו עריכם חרבה, שלא ישבו בהן שונאיכם, בעבור שממות הארץ שלא ימצאו מה לאכול, ועעם הדבר יפרש הכתוב הסמוך, ורמב"ע ז"ל פי' כי והיתה ארצכם וגו' דבק עם הפסוק הבא אחריו, והטעם כאשר תהיה ארצכם שממה אז תרצה הארץ:

V. 33. זרה .ואתכם אזרה ist der eigentliche Ausdruck für das Forttragenlassen der Spreu durch den Wind nach jeder Richtung, weshalb die Schwinge – das Geräte das dazu dient, מזרה – heißt. Es ist der bezeichnendste Ausdruck für Jisraels Zerstreuung unter die Völker. והריקתי וגו׳: und es ist die Feindesgewalt und die Flucht davor, die sie zuerst nach allen Weltgegenden jagte. והיתה ארצכם וגו׳: ihr ohne das Land und das Land ohne euch, beide werdet ihr nicht getrennt zur Segensblüte gelangen.