Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואכלתם בשר בניכם, גם זה משפט רעב, אבל תכלית רעבון הוא בחמה גדולה והענין מוסב על הרעב הנזכר לפניו, שאחרי שהבאתי חרב נוקמת נקם ברית בארצכם, ונאספתם אל הערים, ונוסרתם שם ברעב ובדבר, ולא תזעקו אלי לשוב מעונותיכם, אז תגיעו לתכלית חמת המוסר ויגדל הרעב בעריכם, ותאכלו בשר בניכם, ועוד הקללות האמורות אחריהן, וכמו שקרה כן בירושלים, כאשר הביא השם בארצנו חרב נוקמת של הכשדים, והיו נאספים בעריהם, והכשדים צרים עליה', והיה חרב רעב ודבר בירושלים, ואעפ"כ לא שמעו לקול הנביא, ולא הסירו אלהי הנכר אשר עבדו להם, עד שגלו מארצם בחמה שפוכה, ונתקיימו התוכחות כלן. והנה שלשה מיני רעב האמורים בענין, הם השנויין באבות, רעב של בצורת, ונתתי שמיכם כברזל וגו' ולא תתן ארצכם יבולה, והיא קלה מכלן שיש להביא תבואות מארצות אחרות, או לנסוע למדינה אחרת, רעב של מהומה, בשברי לכם מטה לחם וגו', שהן מסוגרים בערים אין יוצא ואין בא, רעב של כליה, ואכלתם בשר בניכם וגו'. ובשר בנתיכם תאכלו, כי הבנים דרכן להלחם ולנפול בחרב מלחמה, ומכובד צרת הרעב יאכלום האבות, אבל הבנות אינן אלא מתות או נהרגות להיות מאכל:

V. 29. ואכלתם בשר וגו׳. Es geht ihm das ונאספתם וגו׳ ,והבאתי עליכם חרב וגו׳ בשברי לכם וגו׳ des vorhergehenden Verhängnisses zuvor, und setzt sich dies hier nur mit dem unheilvoll gesteigerten Ausgang dieser letzten Katastrophe fort! ובשר בנותיכם וגו׳ scheint noch eine Steigerung in dem Gräßlichen zu sein.