Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והשלחתי. לְשׁוֹן גֵּרוּי:
ושכלה אתכם. אֵין לִי אֶלָּא חַיָּה מְשַׁכֶּלֶת שֶׁדַּרְכָּהּ בְּכָךְ, בְּהֵמָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ בְּכָךְ מִנַּיִן? תַּ"לֹ "וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" (דברים ל"ב), הֲרֵי שְׁתַּיִם. וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא מְמִיתָה בִנְשִׁיכָתָהּ? תַּ"לֹ "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (שם), מָה אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין אַף אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין, כְּבָר הָיוּ שָׁנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲמוֹר נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, עָרוֹד נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית:
ושכלה אתכם. אֵלּוּ הַקְּטַנִּים:
והכריתה את בהמתכם. מִבַּחוּץ:
והמעיטה אתכם. מִבִּפְנִים:
ונשמו דרכיכם. שְׁבִילִים גְּדוֹלִים וּשְׁבִילִים קְטַנִּים; הֲרֵי שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת: שֵׁן בְּהֵמָה, וְשֵׁן חַיָּה, חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר, וְשִׁכְּלָה, וְהִכְרִיתָה, וְהִמְעִיטָה, וְנָשַׁמּוּ:
Ich schicke, bedeutet antreiben. Und es beraubt euch der Kinder, ich wüßte nur, daß das Gewild die Kinder raubt, dessen Art so ist; woher weiß ich, daß es auch zahme Tiere, deren Art nicht so ist, tun werden? Darum steht (Deut. 32, 24), den Zahn des Viehes schicke ich gegen sie; das sind zwei; und woher weiß ich, daß dieses durch seinen Biß tötet? Darum steht dabei, mit dem Gift der im Staube Kriechenden; wie diese beißen und töten, so beißen auch jene und töten; es waren schon Jahre im Lande Jisrael, daß ein Esel biß und tötete; ein Wildesel biß und tötete (Tor. koh.). Und es beraubt euch der Kinder, das sind die kleinen. Und vernichtet euer Vieh, draußen; und vermindert euch, in der Stadt. Daß eure Wege öde werden, die breiten und die schmalen Wege; das sind sieben Strafen, der Zahn des Viehes, der Zahn des Gewildes, das Gift der im Staube Kriechenden, es beraubt der Kinder, vernichtet, vermindert, es werden öde (Tor. koh.).
והשלחתי בכם, לשון גרוי, כמו הנני משליח בך (שמות ח' י"ז). חית, לשון יחיד, וכן ושכלה והכריתה והמעיטה, כמו ויהי לי שור וחמור (בראשית ל"ב ה'), ושב על כל מיני החיות: ושכלה, כמו למה אשכל גם שניכם (שם כ"ז מ"ה), וכן דוב שכול (משלי י"ז י"ב), שממית בני אדם בפגיעתו: והכריתה, כמו זאבי יער המכלים עדרי הבהמות כלם, שאינן יודעים להנצל. והמעיטה אתכם, שיכלו ארצם ותבואתם וכלי ביתם, ורש"י ז"ל פי' ושכלה אתכם, אלו הקטנים, והכריתה את בהמתכם מבחוץ, והמעיטה אתכם מבפנים, ורמב"ע ז"ל פי' ושכלה אתכם, בהריגת קטנים, והמעיטה אתכם, בהריגת הגדולים, ואולי גם במשלחת זו מדרגות מגד הרחמי', תחל' תשכל אחד הנה וא' הנה, וכשתקשו לבבכם, תביא מספר רב ויכריתו בהמתכם, ואם גם זה לא יועיל, אשליחם גם עליכם והמעיטה אתכם, שיחסרנו מספר רב מכם: ונשמו דרכיכם, שרשו שמם, כמו מן סבב, נסבו על הבית (בראשית י"ט ד') בנפעל, כן הנפעל מן שמם נשמו, כלומר מפחד החיה, יהיו דרכי המדינה שוממין, אין עובר ושב, ולא יוכלו ללכת לבקש לרבם, ולא יבוא אליהן איש לעזרם:
V. 22. Vergl. הנני משליח בן (Schmot 8, 17). Im Gegensatz zu V. 6 ziehe ich die durch mich dem Tiere eingeflößte Scheu vor euch zurück und überlasse sie ihrem Triebe, euch anzugreifen, ושכלה אתכם. Siehe zu Bereschit 27, 45 והמעיטה אתכם im Gegensatz zu V. 9.