Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ולבהמתך ולחיה. אִם חַיָּה אוֹכֶלֶת, בְּהֵמָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן, שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלֶיךָ, מַה תַּ"לֹ וְלִבְהֶמְתְּךָ? מַקִּישׁ בְּהֵמָה לַחַיָּה, כָּל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה, הַאֲכֵל לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת, כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה, כַּלֵּה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת (שם; תענית ו'):
Und deinem Vieh und dem Gewild; wenn das Gewild davon essen darf, 7 dann darf es das Vieh, dessen Ernährung dir obliegt, doch um so mehr; warum steht also, und deinem Vieh? Er vergleicht das Vieh mit dem Gewild; solange das Gewild vom Felde davon essen kann, darfst du dein Vieh vom Hause damit füttern; wenn es aber für das Gewild auf dem Felde aufgehört hat, dann höre auch für das Vieh im Hause damit auf (Tor. koh.).
ולבהמתך , בהמות בייתיות שפרנסתן מוטלות עליך תאכל מה שראוי למאכל בהמה מתבואת השנה הששית, אעפ"י שלא תהנה שנה זו מעבודתן , כדרך עבדך ואמתך · ולחיה אשר בארצך , הם חיות ארץ שאינן מקנה האדם , ואין פרנסתן עליו , ימצאו גם הם תאותן בשנה זו מן ההפקר , וכן הבהמה · תהיה כל תבואתה , כנוי תבואתה על הארץ שבראש הענין , ללמדנו שכלן מותרין בפירות שתביא הארץ בשנת השבת , כך נראה לי לפי פשוטו של מקרא, וממליצת לאכלה , יפה למדו רבותינו ז"ל לאכלה ולא לסחורה , ועוד אמרו רבותינו ז"ל כלה לחיה מן השדה , כלה לבהמתך מה שבבית , שאם אין החיה מוצאה עוד בשדה , אז זמן ביעור פירות שביעית שצריך בעל הבית לבער מביתו כל מה שאסף מתבואת השביעית לאכול , ונחלקו גדולי עולם בענין הבעור , רש"י ותוס' וסמ"ג ורמב"ן ז"ל אמרו שצריך לבערם מן הבית ולהפקירן לכל , ואחר שעשה כן , יוכל גם הוא לקחת מן ההפקר ולאכול , ולסברתם ז"ל אחשוב שהוא דבר בטעמו , שאם כלה לחיה מן השדה , העניים והאביונים שלא הרבו לאסוף לא ימצאון עוד מחיה בשדה ואז זמן שיבערו העשירים מן הבית כל העודף עדיין ממה שאספו ולהפקירו , הן מאכל אדם הן מאכל בהמה , אבל עניים אינן צריכין לבער וכל מה שאספו אל ביתם היא שלהם , כמו שלמדו מן ואכלו אביוני עמך שנאמר להתירן לעניים לאחר זמן הביעור , אבל רמב"ם ז"ל אמר שמצות הביעור היא שיאבדם ואסורין באכילה , ואין צורך בזה לפשט המקרא , ורמב"ן ז"ל כתב בענין זה דברים של טעם , ילמדם דורש אמת מספרו :