Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את ספיח קצירך. אֲפִלּוּ לֹא זְרַעְתָּהּ וְהִיא צָמְחָה מִן הַזֶּרַע שֶׁנָּפַל בָּהּ בְּעֵת הַקָּצִיר וְהוּא קָרוּי סָפִיחַ:
לא תקצור. לִהְיוֹת מַחֲזִיק בּוֹ כִּשְׁאָר קָצִיר, אֶלָּא הֶפְקֵר יִהְיֶה לַכֹּל:
נזירך. שֶׁהִנְזַרְתָּ וְהִפְרַשְׁתָּ בְנֵי אָדָם מֵהֶם וְלֹא הִפְקַרְתָּם:
לא תבצר. אוֹתָם אֵינְךָ בוֹצֵר, אֶלָּא מִן הַמֻּפְקָר:
Die Nach- 5 wüchse deiner Ernte, auch wenn du sie nicht gesät hast, und sie wachsen aus dem Samen, der bei der Ernte davon abgefallen ist; das wird Nachwuchs genannt. Sollst du nicht ernten, um es dir wie die anderen Ernten anzueignen; sondern es sei für alle herrenlos. Deines unbeschnittenen Weinstockes, von denen du die Menschen abgesondert und getrennt und welche du nicht herrenlos gemacht hast. Sollst du nicht lesen, sie sollst du nicht lesen, sondern nur vom Herrenlosen (Tor. koh.).
את ספיח קצירך לא תקצור , אפילו לא זרעתה , והיא צומח מן הזרע שנפל בה בעת הקציר , והוא קרוי ספיח , לא תקצור להיות מחזיק בו כשאר קציר אלא הפקר יהיה לכל , לשון רש"י ז"ל , וזה נגד ואספת את תבואתה , ובשנה השביעית הצומח מספיח הקציר , לא תקצור לאסוף אותם לבדך , אלא תנהג בו מנהג הפקר שתעזוב אותם לקצירת כל אדם , ואז גם אתה כאחד מהם . ענבי נזירך , שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם , לא תבצור אותם , אינך בוצר אלא מן המופקר , כן פי' רש"י ז"ל , אבל ממשמעות הכתוב נראה שענבי נזירך כמו ספיח קצירך , שהן הענבים שצמחו בשביעית , לא עשה בהם עבודת כרם , כמו ספיח הקציר , שלא עבד בהם עבודת השדה , ועליהן אמר הכתוב שלא יקצור ולא יבצור אותם להכניסן לאוצר , אבל יהיו הפקר לכל אדם , ופי' נזירך כמו נזיר אחיו ( בראשית מ"ט ך"ו) , שנפרש מאחיו ולא נהגו בו מנהג אחוה , וכן נזיר שהזיר עצמו מן היין שלא יהנה ממנו , וכן ענבי נזירך , ענבים מן הגפנים שהיו נזירך , שלא נהגת עמהם כמנהג בעל הכרם עם גפניו שזומר ועובד אותן , אלא היית נזור מאחריהן , והם נזורו מאחריך שלא זמרת ועבדת אותן בעבור שנת השביעית , וענביהן שצמחו מאליהן , כמו הספיח שצומח מאליו , לא תבצור אותם, וקרוב לזה פי' רמב"ן ז"ל ואמר ספיח קצירך (כלומר לא ספיח סתם) , כמו אכול השנה ספיח (מלכי' ב' י"ט ך"ט), שהוא נספח אל קציר שנה שעברה, מגזרת ונספחו אל בית יעקב ( ישעיה י"ד א' ) , והגפן שלא עבד ולא חפר ולא זמר אותו יקרא נזיר , כי הזירו והפרישו ממנו כאילו אינו שלו , ואמר אנקלוס שבקך , שהנחתם אותם לשמיר ולשית , ואמר הרב ז"ל עוד יתכן כי המנהג בישראל שהכרם אשר הוא בתה לא יזמר ולא יעבד ועלה שמיר ושית , יקראו לו נזיר , כלמר שהוא כרם הנזיר , מפני שהנזיר אסור ביין ובענבים לחים ויבשים , ואינו עובד כרמו , וזה קצת רחוק , [° א"ה , על דעתי שהכרם שלא נזמר יקרא כרם נזיר , דומין זמורותיו לשערות הנזיר שלא נתגלחו , והגפני' גם הם יקראו נזירים לדמיון הזה , וכן מפורש בכל"א °] . שנת שבתון יהיה לארץ , פי' רמב"ן ז"ל מן הזריעה והזמירה ומה שכתוב אחריו והיתה שבת הארץ , לענין מה שתוליא בשביתתה מן הספיח והבציר , שיהיה לכלכם יחד לאכלה לך ולעבדך , ואיני יודע לאיזו צורך חזר ואמר שנת שבתון על איסור הזריעה והזמירה , וכבר פירש שבת שבתון וגו' שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור , ולדעתי שבתון פחות משבת שבתון ומן שבת לה' , לכן באסור זריעה וזמירה אמר שבת שבתון , שאינן בשנה זו כלל וכלל , אבל לענין קצירת ספיח ובצירת נזרים , הרי הם נקצרין ונבצרים בשנה זו כמו בשנים אחרות אבל לא לאסוף אל הבית , אלא הרשות לכל אדם שהן הפקר , על כן אמר עליהן שבתון שעל כל פנים בשנה זו שבתון , שלא תנהוג בקצירתן ובבצירתן כמנהג שאר שנים , דומה לפרושנו במלת שבתון הנאמר בפרשת המועדים :
V. 5. ספח .את ספיח קצירך (verwandt mit שפח, der Wurzel von משפחה, in welcher auch der Begriff des Anschließens an einen gemeinsamen Stamm liegt, bezeichnet ein unselbständiges Anschließen an ein anderes. So: ספחני נא אל אחת הכהנות (Sam. I. 2, 36). ספיח ist dasjenige, was nicht durch diesjährige Acker- und Feldbestellung, sondern in Folge früherer Bodenkultur gewachsen ist, somit sich den Produkten früherer Feldarbeit anschließt. Was daher vom Abfall früherer Ernte, oder sonst ohne gesäet zu sein, aufgewachsen ist, heißt לא תקצור – .ספיח: du darfst davon keine Ernte halten, es nicht abschneiden, zusammenlesen und aufspeichern. – נזיר .נזירך ist alles dasjenige, von dem, weil es eine höhere Bestimmung, einen höheren Charakter hat, anderes fern bleibt. Daher das Zeichen einer solchen höherstehenden Absonderung: נזר, das Diadem, die Krone. נזיר אחיו: der Gekrönte unter seinen Brüdern (Bereschit 49, 26) So auch der נזיר. (Bamidbar Kap. 6, siehe daselbst). Hier heißt נזיר der Weinstock, der im שביעית-Jahre den Charakter der Gotteshörigkeit tragen soll, und von dem, um dieser höheren Bestimmung willen, die bearbeitende Hand des Winzers fern geblieben. לא תבצור: von den Trauben, die gleichwohl daran gewachsen, darfst du keine gehörige Wein lese und Kelterung halten.