Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ועבדך ואמתך אשר יהיו לך. אִם תֹּאמַר אִם כֵּן בְּמָה אֶשְׁתַּמֵּשׁ? בַּעֲבָדַי אֵינִי מוֹשֵׁל, בָּאֻמּוֹת אֵינִי נוֹחֵל, שֶׁהֲרֵי הִזְהַרְתַּנִי לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, אֶלָּא מִי יְשַׁמְּשֵׁנִי?
מאת הגוים. הֵם יִהְיוּ לְךָ לַעֲבָדִים (שם):
אשר סביבתיכם. וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ גְּבוּל אַרְצְכֶם, שֶׁהֲרֵי בָהֶם אָמַרְתִּי לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:
Aber dein Knecht und deine Magd, die du 44 haben wirst; wenn du sagen wirst, wenn es so ist, durch wen soll ich mich bedienen lassen; über meinen Knecht herrsche ich nicht; die Völker besitze ich nicht, da du mir vorgeschrieben (Deut. 20, 16), laß keine Seele am Leben; wer soll mich bedienen? Von den Völkern, sie sollen dir zu Knechten sein (Tor. koh.). Die rings um euch wohnen, aber nicht im Gebiet eures Landes; denn von ihnen habe ich gesagt, laß keine Seele am Leben.
ועבדך ואמתך אשר יהיו לך , לפי שעל הישראלי אמר כי עבדי הם , שלא יהיו לך לעבדים , אמר ועבדך ואמתך אשר יהיו לך , כלומר אותן שיהיו עבדים לעבדך , תקנה מאת הגוים וגו' , ורש"י ז"ל פי' אם תאמר אם כן במה אשתמש , בעבדי איני מושל , באומות איני נוחל , שהרי הזהרתני לא תחיה כל נשמה , אלא מי ישמשני : מאת הגוים, פי' רש"י ז"ל הם יהיו לך לעבדי', ורא"מ ז"ל נדחק בלשון זה, כי הכתוב אומר מהם תקנו, ולדעתי כוונת רש"י ז"ל שאמר הם יהיו לך לעבדים, אם ימכרו את עצמם לכם , כי לא אסרתי רק אלה שבגבול ארצכם, וכן מהם תקנו עבדים שיביאו מארצות רחוקות לסחורה ומלת מהם חסר וא"ו , וא"כ מאת הגוים אשר סביבותיכם , להוציא מאותן שבארץ שהן בכלל לא תחיה כל נשמה , וכמו שפי' רש"י ז"ל , לא שמתיר לקחת מן הגוים שבסביבותיהם בניהם ובנותיהם בחזקה לעבדים ולשפחות , אלא שמהם תקנו עבד ואמה שיביאו לארצכם ומכרום שם , כי יש סוחרים בנפש אדם כנזכר בנבואת צור בס' יחזקאל :
VV. 44-46. אשר יהיו לך, die dir bleiben, die dein Eigentum werden, die nicht wie der עבד עברי nur auf Zeit in Dienstverhältnis zu dir treten und nicht im Jobel ausgehen, solche עבד ואמה könnt ihr usw. – אשר סביבתיכם, außer Landes den sieben palästinensischen Völkern war gesetzlich der Aufenthalt im Lande nicht gestattet und durfte von ihnen keiner als עבד eintreten. Der übliche Ausdruck עבד כנעני ist daher uneigentlich. (וצ׳׳ע, da mit Lossagen vom Götzentum und ,קבלת ז׳ מצות ihnen das Verbleiben gestattet war, – siehe רמב׳׳ן zu Dewarim 20, 10 – so hätte man erwarten können, daß ihr Eintritt als עבד, der ja völlig בן ברית wurde, umsomehr hätte stattfinden dürfen. וגם מבני התושבים – (.וצ׳׳ע. Auch ein גר תושב konnte sich freiwillig einem ישראל zum עבד verkaufen. וממשפחתם וגו׳, auch wenn sie eine Kanaaniterin geheiratet hatten, so erhielten die Kinder den Nationalcharakter des Vaters und nicht der Mutter: באומות הלך אחר הזכר (Kiduschin 67b).
לעולם בהם תעבדו. Wir haben das Verhältnis des עבד כנעני im jüdischen Staate bereits zu Schmot 12, 44 besprochen. Dieselben dort entwickelten Motive, die der Fortdauer des Instituts der Leibeigenschaft in dem jüdischen Staate zu Grunde liegen mochten, dürften auch den Satz: לעולם בהם תעבדו, der als Gebot gefaßt wird (Gittin 38b), motivieren. Gleichwohl war zu מצוה-Zwecken und aus Sittlichkeitsgründen die Freilassung gestattet (daselbst). Und gleichzeitig lehrt die Halacha eben an diesem Satz לעולם בהם תעבדו: אין לך בהם אלא עבודה בלבד (ת׳׳כ) nur auf Arbeit hast du an ihnen ein Recht, aber du hast kein Recht, sie zu kränken, zu misshandeln, zu beschämen, לעבודה נתתיו ולא לבושה (Nidda 47a) und ist das jüdische Schrifttum voll von Zügen der Menschlichkeit und Milde, die ihre Behandlung der עבדים kennzeichnen (siehe הל׳ עבדים רמב׳׳ם Ende).
לא תרדה בו כפרך. Wir haben zu V. 43 bemerkt, was die Halacha unter עבודה כפרך versteht, die beim עבד עברי unzulässig ist und hier aus gegenteiligem Schluss in Beziehung auf den עבד כנעני gestattet. Es ist das Arbeitenlassen nicht aus Nützlichkeitsgründen, sondern zu disziplinären Zwecken, den עבד nicht an Müßiggang zu gewöhnen oder ihn im Bewußtsein seiner Pflicht zu erhalten. Daher lehrt auch hier die Halacha (ת׳׳כ z. St.): בו אי אתה רודה בפרך רודה אתה בבן חורין בפרך, daß ganz daßelbe was hier für den עבד כנעני gestattet und nur dem עבד עברי gegenüber untersagt wurde, auch einem ibrischen Freien gegenüber erlaubt ist, sobald derselbe in einer solchen Beziehung zu dir steht oder sich freiwillig in solche Beziehung zu dir gegeben hat, die dich zur Benutzung der Arbeit zu erziehlichen Zwecken berechtigt und verpflichtet. Nur vom עבד עברי ist es ausgesprochen, daß, indem er aus Not zu dir in Dienstverhältnis tritt, dir damit keine Disziplinarbefugnis über ihn eingeräumt ist.