Hebräischer Text (nach der Masorah)
וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Ihr werdet das achte Jahr säen und von dem Ertrage Altes essen; bis zum neunten Jahre, bis dessen Ertrag heimkommt, werdet ihr Altes essen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn ihr das achte Jahr wieder aussäet, sollt ihr noch von der alten Aerndte zehren, bis im neunten Jahre die Frucht davon einkommt, sollt ihr noch von der alten Frucht zehren.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Und wenn ihr im achten Jahre säet, werdet ihr vom alten Ertrage essen; bis zum neunten Jahre, bis sein Ertrag einkommt, werdet ihr Altes essen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען איהר דאז אכטע יאהר ווידער אויסזאעט , זאלט איהר נאך פֿאָדער אלטען ערנדטע צעהרען, ביז אים ניינטען יאהרע דיא פֿרוכט דאפֿאן איינקעמט , זאללט איהר נאך פֿאן דער אלטען פֿרוכט צעהרען •
Onkelos
וְתִזְרְעוּן יָת שַׁתָּא תְמִינֵתָא וְתֵיכְלוּן מִן עֲלַלְתָּא עַתִּיקָא עַד שַׁתָּא תְשִׁיעֵתָא עַד מֵעַל עֲלַלְתַּהּ תֵּיכְלוּן עַתִּיקָא
Raschi
עד השנה התשיעת. עַד חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל תְּשִׁיעִית, שֶׁהוּא עֵת בֹּא תְּבוּאָתָהּ שֶׁל שְׁמִינִית לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁכָּל יְמוֹת הַקַּיִץ הָיוּ בַשָּׂדֶה בַּגְּרָנוֹת, וּבְתִשְׁרֵי הוּא עֵת הָאָסִיף לַבַּיִת; וּפְעָמִים שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת לְאַרְבַּע שָׁנִים — בַּשִּׁשִּׁית שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁמִטָּה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן בְּטֵלִין מֵעֲבוֹדַת קַרְקַע שְׁתֵּי שָׁנִים רְצוּפוֹת — הַשְּׁבִיעִית וְהַיּוֹבֵל, וּמִקְרָא זֶה נֶאֱמַר בִּשְׁאָר הַשְּׁמִטּוֹת כֻּלָּן:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Bis zum neunten Jahr, bis zum Sukkotfest des neunten Jahres; das ist die Zeit, da der Ertrag des achten ins Haus kommt; denn die ganze Sommerzeit hindurch war er in den Tennen auf dem Felde; und im Tischri war die Zeit des Einsammelns ins Haus; zuweilen mußte es sogar für vier Jahre bringen, im sechsten vor dem siebenten Erlaßjahr nämlich; da mußten sie zwei Jahre nacheinander die Bebauung des Bodens ruhen lassen, im siebenten und im Jobeljahr; dieser Vers aber bezieht sich auf alle anderen Erlaßjahre (Tor. koh.).
