Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לשלש השנים. לִקְצָת הַשִּׁשִּׁית — מִנִּיסָן וְעַד רֹ"הַ, וְלַשְּׁבִיעִית, וְלַשְּׁמִינִית, שֶׁיִּזְרְעוּ בַשְּׁמִינִית בְּמַרְחֶשְׁוָן וְיִקְצְרוּ בְנִיסָן:
Für 21 die drei Jahre, für einen Teil des sechsten vom Nißan bis Rosch haschana und das siebente und das achte; denn sie säen im Marcheschwan des achten und ernten im Nißan (Tor. koh.).
וצויתי את ברכתי , כל לשון ברכה תוספות טובה , בתנאי אם היא בצדק ובמשפט , ולכן כל טובות שלמעלה נקראים ברכה , לפי שנתכון בצדק ובמשפט , ובפי' ברוך אברם לאל עליון (בראשית י"ד י"ט) , פרשתיו היטב • ועשת , הברכה שאצוה תעשה את התבואה לשלש השנים , כי זאת הברכה היא תוספות כח שיתן השם בארץ על צד הפלא , שאין לפרש ועשת על הארץ , שאין זכר ארץ בענין , ומלת ועשת זרה , שהיה לו לומר ועשתה • לשלש השנים , לקצת הששית מניסן ועד ר"ה ולשביעית ולשמינית שיזרעו בשמינית במרחשון ויקצרו בניסן , לשון רש"י ז"ל , ולדעתו אין כאן הבטחה על שביעית שאחריה יובל , ועל כן פי' על עד השנה התשיעית וגו' עד חג הסכות של תשיעית , שהוא עת בוא תבואת שמינית לתוך הבית , שכל ימות הקיץ היו בשדה בגרנות , ובתשרי הוא את האסיף לבית , ולדבריו אלו חסר שנת הששית , שעת האסיף שלה בסכות של שביעית ואין כאן שלש שנים , אלא שביעית ושמינית , ויאמר רש"י ז"ל עוד פעמים שהיתה צריכה לעשות לארבע שנים בששית שלפני השמטה השביעית , שהן בטלין מעבודת קרקע ג' שנים רצופות , ומקרא זה נאמר בשאר השמטת כלן , אבל יותר היה ראוי שיזכור הכתוב ברכה לד' שנים , ויהיו שלש כל שכן , וביותר שלמעלה ממנו מדבר ביובל , ורשב"ם ז"ל שאמר שזהו פשוטו של מקרא , לא למדנו מדבריו תשובה על מה ששאלנו , אבל רמב"ן ז"ל אמר שהנכון בפי' ועשת את התבואה לשלש השנים , בעבור שנת היובל שתעשה הששית לכל שנת השמטה והיובל והשנה שאחרי היובל כי כולה ישן יאכלו , ואם כדבריו איך אמר אחריו וזרעתם את השנה השמינית , והיא שנת היובל ? ומה שכתב שבא לומר שתזרעו בשנה השמינית כמנהג הארץ , ולא תמהרו לחרוש ולזרוע ולבצור , כי עד בוא תבואתה לבית בעת האסיף בחג הסוכות תאכלו ישן , אין הדעת מתישבת בו , שהתחיל ביובל וסיים בשמטה פשוטה , ואיך ימסרו וזרע וקציר כל שנה כמנהג הארץ , ועוד שהקצירה בניסן ובסיון ויכולים לאכול מתבואה חדשה , ואם השביעית ברכה לשלש השנים , כל שכן שלא ידאגו על שנה אחת, ולכל הפרושים האלה אין טעם למה כפל הכתוב ואמר ואכלתם מן התבואה ישן , וחזר לומר עד השנה התשיעית וגו' תאכלו ישן , יאמר ואכלתם ישן עד בוא תבואתה, וידענו שאסיף שנה שמינית היא בחג האסיף של תשיעית • ולדעתי הכתוב מדבר על השמטה , ועל השמטה השביעית שאחריה שנת היובל , כי לפי שבשמטה אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו' , אמר עכשיו וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית , וכל שכן שידאגו בשנה השביעית שאחריה יובל , ועל שתיהן אמר וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית , שלא תדאגו משנת השמטה , ולא משמטה ויובל שלאחריה , כי אצוה ברכתי ועשת את התבואה לשלש השנים , והן שנים שלמות , כי תבואת השנה הששית תבוא אל הבית בעת האסיף , והוא חג הסכות של שביעית, ויאכלו ממנה כל שנה השביעית , ושנת היובל שהיא השמינית , ושנה שאחרי היובל שהוא התשיעית שבה יזרעו ויקצרו , ועת האסיף שלה בחג הסכות של עשירית , ועד אותו הזמן יאכלו מתבואת ששית , וזהו לשלש השנים , וחזר ופירש שתיהן על שנת השמטה אמר וזרעתם את השנה השמינית , כלומר אם תזרעו בשנה השמינית , שהיא השנה שאחרי השמטה הפשוטה , אז תאכלו מן התבואה כל השנה הזה היא ישן מתבואת הששית , וזה שמוש הוי"ו של וזרעתם , ולענין שמטה ויובל אמר עד השנה התשיעית , כלומר ואם לא תזרעו גם בשנה השמינית , שהוא בהיות יובל אחר השמטה , אז תאכלו מתבואת ששית עד השנה התשיעית, עד ועד בכלל כל השנה התשיעית , וזהו שפי' עד בוא תבואתה תאכלו ישן , ומלת תבואתה שב על השנה התשיעית , כלומר עד בוא אסיף של שנה תשיעית, שהיא בחג הסכות של עשירית תאכלו ישן מתבואת ששית , נוסף על ישן ראשון , שהוא ישן נושן , וכמ"ש (פרשה ך"ז י') , ורבותינו ז"ל בת"כ אמרו גם כן שהכתובים מדברים על שמטה פשוטה , ועל שמטה שאחריה היובל , אלא שדרשו כן ממלות יתרות , ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי , [○ א"ס , הנראה כפי' רש"י והרשב"ם שהדברים כמשמען , ובשאר שמטות הכתוב מדבר , והענין כן הוא, קציר השעורים בניסן , ומתפרנסים והולכי' מן השעורי' עד ניסן הבא, ומן החטין הנקצרים בסיון עד סיון הבא , וכן לימי הבציר והאסיף לגפן ולזית ולתאנה ורמון , הפירות הנלקטים כל אחד בחדשו יספיקו על הרוב לשנים עשר חדש , וא"כ תבואת השנה הראשונה נאכלת בימות הקיץ של השנה השניה ובכל השנה השנית עד תחלת השנה השלישית בכלות האסיף והבציר של השנה השנית , מעתה אם לא יזרעו ולא יקצרו בשביעית לא יהיה להם שעורים בניסן של שביעית , ולא חטים בסיון , ויתמיד להם מחסור כל אחד מפירות הארץ בזמן האוסף שלו עד השנה התשיעית , וזהו ועשת את התבואה לשלש השנים , הסעור כמ"ש רש"י , לקצת הששית מניסן עד ר"ה , ולשביעית ולשמינית כלה , עד השנה התשיעית , שאז יכלו ימי הבציר והאסיף של שמינית ○] :