Die Torah - Die fünf Bücher Mose
יובל הוא שנת החמשים שנה. מַה תַּ"לֹ? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְקִדַּשְׁתֶּם וְגוֹ' כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף ח') וּבְתֹ"כֹּ:
את נזריה. אֶת הָעֲנָבִים הַמְשֻׁמָּרִים, אֲבָל בּוֹצֵר אַתָּה מִן הַמֻּפְקָרִים; כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ נֶאֱמַר בַּיּוֹבֵל, נִמְצְאוּ שְׁתֵּי שָׁנִים קְדוֹשׁוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ — שְׁנַת מ"ט שְׁמִטָּה, וּשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים יוֹבֵל:
Es ist das Jobeljahr, das fünfzigste Jahr, was lehrt das? Weil steht, heiligt... wie in Rosch hasch. (8b) und im Tor. Koh. steht. Seine unbeschnittenen Weinstöcke, die nicht freigegebenen Trauben; aber von den herrenlosen darfst du lesen; wie beim siebten Jahr steht, so steht auch beim Jobel; es ergibt sich daraus, daß zwei Jahre nacheinander heilig sind; das 49. ist Erlaßjahr und das 50. Jobel (Tor. koh.).
יובל הוא , אחר שרמז על צאת השדות , ועל צאת העבדים לחורין , אמר שכמו כן היא שנת יובל שמחה וחירות לעשירים ולבעלי הנחלאות ולעבדיהן הכנענים , שלא יעבדו שנה זו עבודת האדמה , אין זרע ואין קציר , אבל יתענגו לאכול מאוצרותיהן ומן ההפקר , כמו שבארנו למעלה (פסוק ו') · לא תזרעו , ולא זכר כאן ולא תזמורו , שבכלל זריעה זרע הדגן וזרע האילנות , שהנוטע אילן והזומר אותו בכלל לא תזרע , שמלת זרע גם על פרי העץ , כמו עץ פרי וגו' אשר זרעו בו למינהו , אבל קציר אינו נופל על האילנות , ולא בציר על תבואת הדגן , וראיה שאסור לזמור , שהרי קורא את הבציר נזיריה · ספיחיה , הן ספיחי הפקר של השמטה שנקצרו בשביעית , ואמרו ביובל מזרע שנפלו · נזריה , פרשנוהו (פסוק ה') , ורשב"ם ז"ל פי' נזיריה , גדולי ענבים שנשרו לא תבצרו וכן ספיחים בתבואה , גלה דעתו שהנזירים הם ענבים שנשרו בעת הבציר ומתוך שלא יבצרם , ולכן לא פי' למעלה על ענבי נזירך , כי מפורש ענבי , ותמה אני עליו , שאין ענבים הנושרים צומחים להיות עץ הגפן , אבל יטעו גפן מן הזמורה , ואם צומחים לא יעשו פרי שנה ראשונה , ועוד אם יעשו פרי הרי הן שלש שנים ערלה , והאמת כמו שפרשנו שנזירך הם עלי הגפן שלא זמר , שלא יבצור ענביהם וכן ולא תבצרו את נזיריה , לא תבצור ענבים מעלי נזיריה , ומדברנו תבין למה לא אמר למעלה שדך לא תזרע וכרמך לא תיטע , שאם נוטע בשביעית או ביובל לא ישא ענבים בשנה ההיא , ואם ישא אסורין משום ערלה :
VV. 11 u. 12. יובל היא vergl. V. 10. Es ist ein von Gott zur Regeneration des Staates bestimmtes Jahr, euch soll es das fünfzigste Jahr sein, ihr sollt euch dessen durch siebenfältige nationale Läuterung und durch die im Vorhergehenden für das fünfzigste Jahr vorgeschriebenen שמטת קרקעות ,תקיעת שופר und שילוח עבדים würdig machen. Habt ihr durch die Erfüllung dieser drei Jobelmizwot eures Teiles die Restitution und Regeneration eures Staates im Namen Gottes vollzogen, dann יובל היא dann ist es ein Jahr der von Gott zu vollendenden Regeneration und Restauration und לא תזרעו וגו׳. Jeder hat seinen Acker als neu aus Gottes Händen erhalten zu betrachten und dieses Bewußtsein der Gotteshörigkeit und der nur in der Gotteshörigkeit zu erlangenden und zu bewahrenden staatlichen und politischen Unabhängigkeit durch Begehen des Jobel als eines ferneren Schabbatjahres zu betätigen. Aufs neue von Gott mit dem Bodeneigentum und der darauf fußenden Selbständigkeit und Freiheit belehnt, hat jeder sofort dieses sein Lehensverhältnis zu Gott durch Heiligung des Bodens, seiner Ertragsfähigkeit und seiner Erzeugnisse zu einem Schabbatjahr der Gotteshuldigung zu bekunden und es tritt für die Bodenkultur und die Bodenfruchtbenutzung des Jobeljahres ganz die Gesetzgebung der Schemitajahre ein (siehe zu V. 5). Es waren somit alle fünfzig Jahre zwei Schabbatjahre nach einander: das neunundvierzigste und das fünfzigste. Rosch Haschana 9a ist eine Differenz zwischen ר׳ יהודה und רבנן. Nach ersterem ist שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, ist das Jobeljahr zugleich das erste der kommenden Schemitaperiode. Die רבנן jedoch lehren: שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת, das Jobeljahr sei nur als das die zurückgelegte Jobelperiode schließende fünfzigste Jahr, nicht aber zugleich als das erste der neubeginnenden Periode zu zählen.