Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ביום השבת וגו׳ , בשבת מסלק את הישנה ומקטיר הלבונה , ועורך את החדשה · מאת בני ישראל ברית עולם , לא מצאתי לשון זה בשום קרבן לבד בלחם הפנים , ולא ראיתי מי שפי׳ פשוטו של מקרא זה ואנקלוס ז״ל תרגם מן קדם בני ישראל לקים עלם , ואומר אני לפי שברך השם את יום השבת וקדשו במעשה בראשית , שבו שבת ממלאכתו , והחל למלוך על יצוריו , וחפץ להשכין שכינתו בתחתונים , שהוא בכלל ברית עולם של מעשה בראשית , וכמו שרמזנו (פרשה ב׳ י״ג) , וכשסרו בני אדם מאחרי ה׳ , ונבחר אברהם וזרעו , נתקיים בהם הברית הזה , שהוא ברית עולם , ולכן כשכרת הברית עם אברהם וזרעו , אמר והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם (בראשית י״ו י״ג) , שתהיו אתם עם ה׳ הנוחלים הטובות הכלולים ביום השבת של מ״ב , ועל כן להם לבד צוה על השבת , וכן אמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם (שמו׳ ל״א ט״ז) , לכן בלחם הפנים שמצותן ביום השבת ביום השבת ואין דוגמתן בשאר קרבנות צבור , עולות באין בחול כמו בשבת , ועומר ושתי הלחם שהן מנחות צבור באין בחול כמו בשבת , לבד מנחת לחם הפנים שמצותה בשבת , והיא שתים עשרה חלות כמספר שנים עשר שבטי ישראל , אמר מאת ב״י ברית עולם , להורות כי בני ישראל מקריבין מנחה זאת לכבוד קדושת היום שנחלו שהוא ברית עולם , ועיקר הבריאה , שאם אין קדושה וברכה ושכינה בתחתונים אין כלום , ובת״כ שנו מאת ב״י , מרצון ב״י , ברית עולם , ממי שהברית שלו , ונקל פרושו מדברנו · והבן , [° א״ס , ולי נראה שהוא מוסב על מה שלמעלה , והשעור שבני ישראל יתנו את הסלת , והיתה לאהרן ולבניו , ברית עולם מאת בני ישראל להקריב האשה לה׳ , וחק עולם מאשי ה׳ לאהרן ולבניו , וכן מתורגם בל״א°] :
V. 8. ביום השבת וגו׳. Am Schabbat, an welchem jeder einzelne Jude durch שביתת מלאכה, durch Einstellung seiner Existenz und Glück der Natur und Gesellschaft abgewinnenden Werktätigkeit, sich, seine Welt und sein Nahrungsstreben Gott als dem Schöpfer und Herrn der Welt huldigend zu Füßen legt, legt die jüdische Gesamtheit durch ihren Repräsentanten, den Priester, ihr "Brot" und ihren "Weihrauch" auf den Tisch in Gottes Gesetzesheiligtum zum "steten Ausdruck vor Gott", daß, während, wie der Schabbat lehrt, Gott als Schöpfer und Herr der Welt aller Menschen Herr und Vater ist, Israels Geschick ein besonderes Augenmerk seiner waltenden Fürsorge ist, die sich für Israel zu einem besonderen und zwar ewigen Bund gestaltet. In diesem ברית עולם gipfelt die ganze Institution und deren Schlussstellung zu der Moedgesetzgebung. Was mit יציאת מצרים, mit מתן תורה, mit der כפרה nach dem Egelabfall, mit den סוכה-Erhaltungswundern in der Wüste grundlegend begonnen und an den Gedächtnistagen der Moadim immer aufs neue im Nationalbewußtsein belebt wird, das sind nichts als die Grundmomente des ewigen Bündnisses, welches Gott eben vermittelst jener grundlegenden Gottestaten für alle Zeit mit Israel geschlossen, und das sich fortwährend in der Fürsorge und Leitung verwirklicht, die Gott dem Geschicke Israels תמיד zuwendet. Und der Ausdruck der seinerseitigen Anerkennung dieser Bundesfürsorge und der seinerseits steten Betätigung der entsprechenden Bundesgesinnung durch stete Unterstellung seines ganzen Geschickes unter die göttliche Führung und Fürsorge, ist das לחם לפני ד׳ תמיד מאת בני ישראל, das darum auch לחם הפנים heißt: das besonders von Gott angeschaute Brot, das Brot der besonderen göttlichen Fürsehung und Waltung – und, lehrt die Überlieferung, wie am נר מערבי die Israels Licht stets überwachende göttliche Fürsorge durch dessen Nimmerverlöschen auch äußerlich sich kund tat, so bekundete das stete Frischbleiben des לחם הפנים auch durch ein äußerliches Zeichen die Israels materieller Existenz stets fürsorgende Gottesgegenwart, נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו (Menachot 29a).
יערכנו: das Subjekt ist אהרן des dritten Verses. Es wird damit עריכת הנר und עריכת הלחם, die beständige Unterstellung der geistigen und der materiellen Lebensentwicklung der Nation unter Gottes Angesicht in ihrer innigen Zusammenhörigkeit ausgedrückt.