Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ונתת על המערכת. עַל כָּל אַחַת מִשְּׁתֵי הַמַּעֲרָכוֹת; וְהָיוּ שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה מְלֹא קֹמֶץ לְכָל אַחַת:
והיתה. הַלְּבוֹנָה הַזֹּאת:
ללחם לאזכרה. שֶׁאֵין מִן הַלֶּחֶם לְגָבוֹהַּ כְּלוּם, אֶלָּא הַלְּבוֹנָה נִקְטֶרֶת כְּשֶׁמְּסַלְּקִין אוֹתוֹ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וְהִיא לְזִכָּרוֹן לַלֶּחֶם, שֶׁעַל יָדָהּ הוּא נִזְכָּר לְמַעְלָה, כַּקֹּמֶץ שֶׁהִיא אַזְכָּרָה לַמִּנְחָה (עי' ספרא):
Und 7 lege auf die Schicht; auf jeder von beiden Schichten war ein Becher Weihrauch, eine Handvoll enthielt jeder (Tor. koh.). Und er sei, dieser Weihrauch, für das Brot der Gedenkteil; denn vom Brot kommt nichts auf den Altar; nur wird der Weihrauch verdampft, wenn man das Brot an jedem Sabbat fortnimmt; und er ist der Gedenkteil für das Brot; denn durch ihn wird seiner im Himmel gedacht, wie die Handvoll Mehl der Gedenkteil für das Speiseopfer ist.
ונתת על המערכת , כבר אמר שש המערכת , ועליה אמר שעל כל מערכת ישים לבונה זכה , וכן פי׳ רש״י ז״ל על כל אחת משתי המערכו׳ , היו שני בזיכי לבונה מלא קמץ לכל אחד · ובת״כ למדוהו מן המקרא · על , לא על הלחם , אלא על בסמוך שהוא שמוש תיבת על במקומות רבות , וכן אמרו בגמרא · זכה , ברורה מכל פסולת · והיתה , הלבונה העולה על המזבח · ללחם לאזכרה , לזכרון טוב לפני ה׳ , כי הלבונה אשה לה׳ , ומזכיר ללחם שיהיה לרצון , כי אין מן הלחם לגבוה כלום , ולפי שהלבונה עולה על האישים בעבור הלחם הלחם הנתן לכהנים הוא חלק מאשי ה׳ , כמו שירי המנחה אחר שהוקטר הקומץ , והרי השירים קדש קדשי׳ , כן הלחם הזה קדש קדשים , כמו שיפרש בסמוך (פסוק ט׳) :
V. 7. ונתת על המערכת: nicht auf, sondern neben jede Schicht, als zu ihr gehörig. לבונה זכה: Ausdruck des reinen einfachen natürlichen Wohlbehagens (siehe zu Schmot 25, 23). והיתה ללחם לאזכרה אשה לד׳: der Ausdruck unseres Wohlbehagens stand dort bereit, um Weihrauch für Gottes Altarfeuer, somit um Ausdruck des zu erringenden göttlichen Wohlgefallens zu werden. Der Wohlstand kann uns nur so lange Befriedigung gewähren, als diese Befriedigung zu Gottes Zufriedenheit gereicht. Gottes Wohlgefallen bedingt die eigene Freude am Glück, und nur dieses Aufgehenlassen unserer Zufriedenheit in Gottes Zufriedenheit kann unserem Brote לאזכרה gereichen, kann unser Brot נזכר לפני ד׳ werden lassen, kann unsern Wohlstand zum besonderen Augenmerk des göttlichen Waltens werden lassen (siehe zu Kap. 2, 2). Es ist übrigens das לחם הפנים ohne Öl, somit nicht das Brot der Wohlhabenheit, sondern zunächst nur Brot der Nahrung. Die mit dieser Nahrung verbundene Befriedigung ist besonders durch לבונה ausgedrückt, und nur im Zusammenbegriff mit diesem haben wir es das Brot des Wohlstandes genannt. Es ist aber das spezifisch jüdische Brot, das "reich" durch "Zufriedenheit" wird, und dessen Zufriedenheit in Gottes Wohlgefallen wurzelt.