Die Torah - Die fünf Bücher Mose
צו את בני ישראל. זוֹ פָרָשַׁת מִצְוַת הַנֵּרוֹת, וּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא עַל סֵדֶר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְפָרֵשׁ צֹרֶךְ הַמְּנוֹרָה, וְכֵן מַשְׁמָע: וְאַתָּה סוֹפְךָ לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:
שמן זית זך. שְׁלוֹשָׁה שְׁמָנִים יוֹצְאִים מִן הַזַּיִת, הָרִאשׁוֹן קָרוּי זָךְ, וְהֵן מְפֹרָשִׁין בִּמְנָחוֹת (דף פ"ו) וּבְתֹ"כֹּ:
תמיד. מִלַּיְלָה לְלַיְלָה, כְּמוֹ עוֹלַת תָּמִיד, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם:
Befiehl den Kindern Jisrael, dies ist der Abschnitt, in dem das Anzünden der Lichter befohlen wurde; aber der Abschnitt ואתה תצוה (Ex. 27) steht innerhalb der Ordnung des Baues der Wohnung, um den Zweck des Leuchters zu erklären, und ist so zu verstehen, du sollst später den Kindern Jisrael dies befehlen. Lauteres Olivenöl, drei Öle kommen vom Olivenbaum, das erste wird lauteres genannt; sie werden in Menachot (86a) und im Tor. Kohanim erklärt. Beständiges, jede Nacht, wie das beständige Ganzopfer auch nur jeden Tag.
צו את בני ישראל, סמך מנורה ולחם הפנים לפרשה שלמעלה שנאמרו בה המועדים שהן פעם אחת בשנה או בשבוע בזמן קבוע , ועולת תמיד וקטרת שהן יום יום , הן לשעה ידועה , לבד מנורה ולחם הפנים הן תמיד , לא יסורו רגע ואותן זכר כאן · ויקחו אליך , בו מצות הנרות , ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן , לפרש צורך המנורה , וכן משמע ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך , מפי' רש"י ז"ל . ועל דרך כלל יש פרשיות רבות בתורה שנאמרו ונשנו , כמו השבת שבא בעשרת הדברים , ובמלאכת המשכן , ובפרשת המועדים , וכל פעם שנשנה נתחדשו בה מצות ללמוד מהן הלכו' ודברים חדשים , גם כאן נתחדשו ונשתנו המצוות מאותן שנאמרו שם , וכמו שיתבאר : ויקחו אליך , הלבור יבקשוהו ויביאוהו אליך , וכן ויקחו אליך פרה אדומה, מפי' רמב"ן ז"ל · שמן זית זך , זך תאר לשמן , שאין בו תערובת שמרים , וכן זכו נזיריה משלג (איכה ד' ז') , שהשלג לבן ונקי אין בו עפרורית , ובקבלת רבותינו ז"ל וכמו שפי' רש"י ז"ל ג' שמנים יוצאים מן הזית הראשון קרוי זך , והוא הכשר למנורה , ואותן שאחריו כשרין למנחות , וראב"ע ז"ל פי' בפרשת ואתה תצוה שזך תאר לזית , שהן הגרגרים שאין בהן עפור או שלא נאכלו קצתם , ועל כן הזכיר הכתוב זך לפני כתית , ובעיני לא יתכן לומר זך על פרי הזית אלא תאר טוב, וכתית ענין אחר יש בו , כי מה צורך לומר כתית כלל , שכבר קראו שמן , ואין שמן אלא זית כתות , אבל בא ללמדנו שיוציא השמן למנורה על ידי כתיתה , לא ע"י קודות ולא ע"י טחינה , כמו ששנינו ( מנחות דף פ"ו ע"א ) מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל , זה ראשון , טען בקורה זה שני , טוחן וטוען זה שלישי , הראשון כשר למנורה והשאר למנחות, וענין הכתוב שיהיה השמן זך , וחוזר ומפרש שיהיה כתית , לא טעון ולא טחון ואם הוא זך , גם לא יתערב בו דבר מבחוץ , וגם זה בכלל זך · למאור , אומר אני שהשמן והפתילה , שעל ידיהן נדבק האור בנר להאיר , נקרא מאור , כי האור הוא העצם המאיר , והמאור אמצעיים להאיר , המקיימים את האור , ובמעשה בראשית נברא האור עם שמים וארץ ברגע ראשון , והוא היקר מכל , אבל לא האיר בארץ , עד שבא אל הכלים שברא השם להיות מאורות , שנאמר עליהן יהי מאורות ברקיע השמים (בראשית א׳ י״ד) , ולמדנו שגם השמש מאור ולא אור , כלי מקבל האור , ועשוי להתקיים בו לעולם , להאיר על הארץ , והמאור הקטן כלי מקבל אור השמש , וע״י כן מאיר בארץ , ובפי׳ ס׳ בראשית הרחבנו בזה · להעלת , להדליק , ובד״ה נאמר לבערם כמשפט (ב׳ ד׳ ך״ה) , ומלת להעלת לפי שדרך שלהבת הנר לעלות למעלה , ורבותינו אמרו בת״כ שתהא שלהבת עולה · נר תמיד , האור האחוז במאור נקרא נר , ועל שמו נקרא הכלי שהשמן והפתילה והאור בו נר , כמו ועשית את נרותיה (שמות ך״ה ל״ז) · נר תמיד , בפרשת ואתה תצוה פי׳ רש״י ז״ל כל לילה ולילה קרוי תמיד , כמו שאתה אומר עולת תמיד ואינה אלא מיום ליום , וכן במנחת חבתין אמר תמיד ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב , אבל תמיד האמור בלחם הפנים הוא משבת לשבת , אבל דעת רמב״ם ז״ל היא שהנרות היו דולקין תמיד ביום ובלילה , ואמרו בהטיבו את הנרות (שם ל״ע ל״ז) , ענינו שיתקן פתילה חדשה ושמן חדש למדת היום ויחזור וידליקם שיבערו עד הערב , ותולקים עליו גדולי עולם ז״ל , אלא שגם לדעת רש״י שלא היו דולקין רק בלילה , נאמר נר תמיד על נר המערבי , שבזמן שהשכינה בישראל נעשה לו נס , שאעפ״י שאינו נותן בה שמן אלא כמדת חברותיה היה דולק כל היום עד הערב , וכשלא נעשה לו עוד נס זה , ומלאו כבה מדשנו ונותן בו פתילה חדשה ושמן חדש ומדליקו , וממנו היו מדליקין הנרות בערב , וכן שנוי בת״כ , וכן מפורש במס׳ תמיד : תמיד , אף בשבת , תמיד אף בטומאה ת״כ :
VV. 2-4 ist wesentlich das bereits Schmot 27, 20 u. 21 gegebene Gesetz (siehe daselbst). – מחוץ לפרכת העדת באהל מועד. Dort, wo zuerst der Dienst am Leuchter angeordnet wird, heißt es: באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת, es wird da dem "Lichte" Israels und dessen Pflege zuerst die Stätte im Heiligtum angewiesen, mit der Beschränkung jedoch: מחוץ לפרכת אשר על העדת, die dem der תורה sich zuwendenden und an der תורה sich erleuchtenden Menschengeiste in dem Gegebenen der Gesetzeslehre die unantastbare Vorbedingung und Schranke setzt. Hier, wo die stete Pflege des Geisteslichtes vor Gott an die historisch gegebenen und durch die zeitlichen Moadim immer neu in der Erinnerung geweckten Gottesoffenbarungen anknüpft, tritt naturgemäß die in der angewiesenen Stellung: מחוץ לפרכת העדת das Gesetz, als das gegebene, vor Antastung schützende Vorbedingung und Schranke in den Vordergrund. Sie soll zu allererst לפני ד׳ תמיד zur Beherzigung kommen, und nur mit dieser Kautele findet auch die der תורה sich zuwendende und an ihr sich erleuchtende Pflege der Entwicklung des Menschengeistes באהל מועד ihre Stätte. Ja, es wird dann, nach Auffassung der Weisen (Schabbat 22b), wenn es zuerst פרכת אשר על העדת, der über das Gotteszeugnis, über das von Gott zeugende Gesetz schützend hingeneigte Scheidevorhang ist, das פרכת überhaupt nach beiden Seiten, auch nach außen hin ein פרכת הערות. Wie das jenseits unterm פרכת-Schutz ruhende Gesetz ein "Zeugnis" der Gottesoffenbarung ist, so ist die diesseits an dem "geschützten" Gottesgesetz sich anzündende und dem "geschützten" Gottesgesetz sich zuwendende Geisteserleuchtung nicht minder ein Zeugnis der in Förderung und Erhaltung dieses Geisteslichtes sich bekundenden Gottesnähe, wie sich dies bis zu den Zeiten Simeons des Gerechten in dem über das nach menschlicher Berechnung gespendete Maß fortdauernden Leuchten des נר מערבי aussprach: עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות א׳׳ר זו נר מערבי שניתן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים (siehe Kommentar zu Schmot, Ende Kap 25).
לפני ד׳ תמיד. Oben fehlt dieses תמיד, auf welchem eben hier, wie bemerkt, der Nachdruck liegt. על המנרה הטהרה יערוך את הנרות לפני ד׳ תמיד, ist hier ein ergänzender Beisatz, der nach ת׳׳כ z. St. die zwiefache Bestimmung enthält, einmal: על טהרה של מנורה שלא יסמכם ;בקסמים ובצרורות ferner: יערך את הנרות לפני ד׳ שלא יתקן מבחוץ ויכניסם, d.h. die עריכה, das Instandsetzen der Lampen soll unmittelbar auf dem Leuchter geschehen, es soll nicht – etwa zur Schonung - etwas untergelegt werden, und es sollen nicht etwa die Lampen außerhalb des היכל's in Stand gesetzt werden und also in Ordnung und etwa auch angezündet hineingebracht werden. Vielmehr soll die עריכה und הדלקה unmittelbar auf dem Leuchter und im Heiligtum geschehen. Das Anzünden und insbesondere auch die Lichtpflege, die die eigentliche עבודה bildet (siehe zu Schmot 27, 20), ist ja der einzige Zweck der מנורה , und wird hier ja insbesondere gelehrt: daß Israel seine Erleuchtung und die Pflege seines Geisteslichts stets unter Gottes Obhut zu stellen hat, und bei seiner steten Arbeit an der Erleuchtung und Belebung seines Geistes, wenn es sie לפני ד׳ vollbringt, des fördernden und erleuchtenden Gottesbeistandes immer gewärtig sein kann. Siehe Abot 3, 6-7.