Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואיש כי יכה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וָמֵת (שמות כ"א), אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהָרַג אֶת הָאִישׁ, אִשָּׁה וְקָטָן מִנַּיִן? תַּ"לֹ "כָּל נֶפֶשׁ אָדָם":
Wenn jemand erschlägt, weil steht (Ex. 21, 12), wer einen Mann schlägt, hätte ich nur gewußt, wer einen Mann erschlagen hat; woher weiß ich auch eine Frau oder ein Kind? Darum steht hier, irgendein Menschenleben (Tor. koh.).
ואיש כי יכה , פי' רשב"ם ז"ל יתכן שהכו אלה הנצים זה את זה , על כן נכתבה זאת הפרשה , וזה רחוק , ולדעתי לפי שהשוה כאן כבוד המקום לכבוד ב"ו , שעל מברך השם חייב סקילה, ועל מקלל אביו ואמו חייב סקילה , בעבור כבוד הצלם שהן שותפין שבצירתו , וכמ"ש (פרשה י"ט ג') , סמך לו דין מכה אדם יהיה מי שיהיה חייב מיתה, ומכה שאר הבע"ח אפי' של חברו אינו אלא תשלומין , ליסד בלבנו כבוד צלם האדם וגדולתו, ומטעם שבארנו שם , גם (שם פסוק י"ח) . כל נפש אדם , לפי שנאמר מכה איש, אמר עתה על נפש אדם בין אשה בין קטן , אפילו בנו או עבדו ואמתו, הרי הוא חייב מיתה מטעם המפורש בפרשת נח כי בצלם אלהים עשה את האדם :
V. 17. Das im Vorhergehenden besprochene Verbrechen der ברבת ד׳ war hinsichtlich seines Verbotes bereits in dem Satze: אלקים לא תקלל. (Schmot 22, 27) enthalten. Selbst wenn dieser Name dort חול und zunächst nur Richter bedeutet, so ist implizite dort doch auch die Warnung vor dem Verbrechen gegen אלקים im eigentlichen Sinne gegeben. גמר קודש מחול (Sanhedrin 66a). Und auch die hier folgenden, daran angeknüpften Sätze mit dem Personen- und Güterrechte sind sämtlich nur Ergänzungen der bereits im Abschnitt Mischpatim des Schmot enthaltenen Bestimmungen. Unser V. 17 ist Ergänzung des V. 12 Kap. 21 des Schmot (siehe daselbst).