Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בין הערבים. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה (שם):
פסח לה'. הַקְרָבַת קָרְבָּן שֶׁשְּׁמוֹ פֶּסַח:
Am Nachmittag, nach der sechsten Stunde. Wird das Peßach- 5 opfer dem Ewigen dargebracht, ist die Darbringung des Opfers, das Peßach heißt.
בחדש הראשון, אותו שצויתי לכם למנות ראשון שהוא ניסן, כאמרו ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י"ב ב'). בין הערבים, בפרשת בא פי' רש"י ז"ל משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה ללכת מבואו לערוב, ולשון בין הערבי' נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה, עריבת היום בתחלת שבע מכי ינטו צללי ערב, ועריבת הלילה בתחלת הלילה, והשיב עליו ראב"ע ז"ל, ורמב"ן ז"ל ורא"ם ז"ל הליצו בעד פי' זה, ואין ספק שכדבריו כן הוא שמעת נטות השמש ללכת מבואו עד שקיעת החמה קרוי בין הערבים, וכמו שאמרו בגמרא, וכן אין ספק שכל הזמן ההוא נקרא ג"כ ערב, ולפרש לשון בין הערבים אחשוב כי בלשון הקדש נקרא חצי היום עד תחלת שבע בקר, ומתחלת שבע עד שקיעת החמה נקרא ערב, בקר מלשון לא יבקר (פרשה י"ג ל"ו), שע"י אור השמש נבדלים הצורות, וערב מלשון ועם שונים אל תתערב (משלי ך"ד ך"א), שהצורות מתערבות, והטעם לפי שמהבקר עד הצהרים האור הולך ומוסיף והצללים מתקצרין, ומהצהרי' ואילך הצללים הולכים ומתרחבין, ונקרא זמן הערב עוד בין הערבים ללמדנו שעורו של ערב ושל בקר במצוע ומאיזו רגע מתחיל הערב, כי הנחתו על רביעית אופק של כל אדם ממקום שהוא עומד עד קצה מזרח שלו שהוא מהלך ו' שעות של שמש, בי תחלת שעה שביעית מתחיל הערב הגמור ברביעית אופקו, שהוא ביאת השמש בקצה המזרח ומאז ואילך כל רגע ערב ממש במקומות שביניהן עד סוף שעה י"ב שהוא ביאת שמש גם לאדם זה, לכן כל ששה שעות הללו נקראים בין הערבים, ונודע כי הבקר עד סוף שעה ששית, ואין הפרש בין ערב לבין הערבים, רק ערב אפשר להניח גם על שעה אחת מן השעות של אחר חצות, אבל בין הערבים מברר שהוא על אחר חצות היום כלו, וזהו לפנות ערב (בראשית ך"ג ס"ג), שענינו סמוך לשקיעת החמה, וכאן התיר הכתוב שחיטת הפסח מתחלת שעה שביעית, ואמר במשנה תורה שם תזבח את הפסח בערב, וכן במנורה נאמר בין הערבים ופעם בערב, וסרו טענת ראב"ע ז"ל. פסח לה', הקרבת קרבן ששמו פסח לשון רש"י ז"ל, ופי' רא"מ ז"ל שבא ללמדנו ששמו של יום ארבעה עשר אינו קריו פסח, ולדעתי לפי שאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש, והמל ביום ארבעה עשר שאינו אסור בעשיית מלאכה ואינו מקרא קדש, וזכר אותו בעבור שקבוע לו מועד שאינו נוסד במהלכי המאורות, ואינו דומה לראשי חדשים שלא נזכרו בפרשה, כי ראשי חדשים הן מועדי חקות השמים, לכן אמר פסח לה', לא אמר תעשו פסח לה' או תזבחו זבח פסח לה' אלא פסח לה' על שם המועד, כלומר מועד של הקרבת קרבן ששמו פסח, וזה היה דעת רבינו שלמה ז"ל, וכן נזכר על דרך זה בפרשה מועד יום הקרבת העומר:
V. 5. בחדש הראשון, in dem zum Anfang des jüdischen Nationaljahres bestimmten Erlösungsfrühlingsmonat (Schmot 12, 2), am 14, des Monats: bei jeder Wiederkehr des letzten Tages der Knechtschaft, בין הערבים, in der Zeit, die bereits zu dem mit der Nacht des 15. eintretenden Tage der Erlösung überleitet und diese Nacht schon dämmernd ankündigt (siehe zu Schmot 12, 6): פסח לד׳, tritt immer wieder und wieder die zwischen Leben und Tod, zwischen Freiheit und Knechtschaft die jüdischen Häuser prüfend wägende Zeit ein, und immer wieder und wieder hat dem entsprechend das jüdische Volk seine Häuser und in ihnen jede Seele jeden Hauses wie in der ersten, ernsten Hoffnungsstunde der jüdischen Nationalgeburt im Pessachopfer Gott zu weihen, um aus den Händen seiner Leitung das Geschenk des Lebens und der Freiheit immer aufs neue zu empfangen. Siehe zu Schmot 12, 3-11. 14. 27 u. 48.