Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אלה מועדי ה'. לְמַעְלָה מְדַבֵּר בְּעִבּוּר שָׁנָה וְכָאן מְדַבֵּר בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ:
Dieses sind die Feste des Ewigen, oben 4 spricht er von der Schaltung der Jahre und hier von der Heiligung des Neumondes (Tor. koh.).
אלה מועדי ה', גם שבת ממועדי ה' הוא, כי למנות ששה ולקדש שביעי אין לו קביעות בחקי שמים וארץ, אבל נבדל בענין זה משאר המועדים, שהוא תלוי בימים, כל שביעי לימים הוא שבת, ואין כן המועדים, לא אמרה תורה בי"ד לחדש הראשון פסח ויום שלאחריו חג המצות ז' ימים, ומספר ימים שלאחריו חג השבועות, ומספר כך ימים אחריו יום תרועה, ולימים כך יה"כ, לימים כך חג הסוכות, אלא כל מועד תלוי במספר ימים בחדש ידוע, לפי שאין החדשי' שוים בכל השנים, אין הימים שבין מועד למועד שוין בכל השנים, אלא בזמן הבית תלוי בראייה, ובזמן הזה תלוי בסוד העבור של המחזור, ומלבד שתלויין בחדשי הלבנה צריכין אנו לעשות פסח במועד אביב, וחג שבועות בימי קציר חטים, וסוכות במועד האסיף, לכן אמר אלה מועדי ה' הנזכרים מכאן ואילך, אעפ"י שהם מקראי קדש כמו השבת, והבדל השוה שבהן שהן מועדי ה', מכל מקום צריך שתקראו אותם במועדם שקבעתי להם כלומר תייחדו אותם ביום ידוע לחדש, ובמועד ידוע לשמש עת אביב וקציר ואסיף:
V. 4. אשר תקראו אתם במועדם. Wenn schon das Eintreten des Festmonats in die entsprechende Jahreszeit durch die Jahresbestimmung der Nationalrepräsentanz, עיבור שנה (siehe zu V. 2) reguliert ist, so hängt das Eintreten des Festtages auf den bestimmten Monatstag wiederum von Festsetzung des Monatanfangs durch dieselbe Nationalrepräsentanz zu jeder Neumondszeit, קידוש החודש, ab (siehe zu Schmot 12, 2). Diese den Festtag bedingende Verkündigung des Monatanfanges hat במועדם, in der, durch das durch Zeugen konstatierte Sichtbargewordensein des neuen Mondes, gegebenen Zeit, zu geschehen, und um dies in der gegebenen Zeit zu ermöglichen, durften, wenn es sein musste, die Zeugen selbst מחלל שבת sein, um zeitig vor dem ihrer harrenden ב׳׳ד zu erscheinen (Rosch Haschana 21b).