Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והאבדתי. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּרֵת בְּכָל מָקוֹם וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְהַאֲבַדְתִּי, לִמֵּד עַל הַכָּרֵת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אֲבַדּוֹן:
Werde ich austilgen; an vielen Stellen gebraucht er den Ausdruck Ausrottung, 30 und ich weiß nicht, was darunter zu verstehen; indem er aber hier sagt, werde ich austilgen, lehrt er, daß unter כרת Vernichtung zu verstehen ist (Tor. koh.).
והאבדתי את הנפש ההוא, לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני יודע מהו, כשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן, לשון רש"י ז"ל מברייתא דת"כ, ופי' רבינו הלל שמאבדו מן העולם בקוצר ימים, והרב בעל ק"א ז"ל השיב עליו שא"כ מהו אינו אלא אבדן, ומה דבר אחר יש, ואין זה שאלה, שהייתי אומר שיכרת גם לעה"ב, עוד הקשה דכרת במשמע יותר קצור ימים מוהאבדתי, ועוד שאין מיתה קרויה אבדה, אם הנפש קיימת, וגם זה רעוע שמצינו כלנו אבדנו (במדבר י"ז כ"ז), על המות, ונאמר ויאבדו מתוך הקהל (שם י"ו ל"ג), ושנינו (חלק דף ק"ט ע"ב) ר' אליעזר אומר עליהם הכתוב אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, והרב ז"ל פי' למד על על הכרת שאינו אך בקוצר שנים, אלא אבדן אבידת נפש, כאבדה שלא תמצא עוד, ואין כן דעתי אלא גם כרת על הנפש, שהרי אמרו הכרת תכרת הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב, אלא כך פי' כרת זה של נפש איני יודע מהו, אם כרת ממש כענף הנכרת מן השרש שלא ישוב אליו עוד וייבש ויפסד, או כמו ספר כריתות (דברים ך"ד א'), שמתרחקין זו מזו, ואפשר לשוב, כשהוא אומר והאבדתי למדנו שאינו כריתה ובטלה, אלא אבדון כדבר הנאבד שמתרחק וחוזר ונמצא, כמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה ך"ז י"ג), כי רחום וחנון ה', ואמר כלות עונש הכרת שתאבד הנפש מעמה, ישוב וירחם עליה, ואין כל הכריתות אבדן ממש, והרי שנינו כל ישראל יש להם חלק לעה"ב, לבד מאותן השנויין שם, אבל חייבי כרת בכלל כל ישראל הן: