Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ועשיתם שעיר עזים. יָכוֹל שִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר הָאֲמוּרִים כָּאן הֵם ז' הַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר הָאֲמוּרִים בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים, כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵצֶל פָּרִים וְאֵילִים אֵינָן הֵם, אֱמֹר מֵעַתָּה אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן — אֵלּוּ קָרְבוּ בִּגְלַל הַלֶּחֶם וְאֵלּוּ לַמּוּסָפִין (שם):
Und bereitet einen Ziegenbock, 19 ich hätte meinen können, die sieben Schafe und der Ziegenbock, die hier erwähnt sind, seien dieselben wie die im Buche der Musterungen (Num. 28, 27) erwähnten sieben Schafe und der Ziegenbock; sobald du aber zu den Stieren und Widdern kommst, stimmen sie nicht überein; daraus kannst du schließen, daß diese für sich und jene für sich dargebracht wurden; diese wurden mit dem Brot zusammen und jene als Mussafopfer dargebracht (Tor. koh.).
ועשיתם שעיר עזים , יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמורים כאן , כשאתה מגיע לפרים ולאלים אינן הן , אלא אלו קרבו בגלל לחם , ואלו בגלל היום , כן הוא בברייתא דת"כ , וכן פי' רש"י ז"ל , כלומר אעפ"י ששוין כבשים ושעיר שבפרשה זו עם אותן שבפרשת פנחס , מפרים ואלים תדע שאינן הן , שהרי כאן פר אחד ואלים שנים , ושם פרים שנים ואיל אחד , ואמרו בגמרא לחזק זה שגם נשתנה הסדר כאן מזכיר כבשים תחלה , ואח"כ פר ואלים , ושם פרים ואיל תחלה ואח"כ כבשים , וכן הדעת מכרעת שאין בכל הפרשה המוספין , לבד כבש העומר וקרבנות הבאין על הלחם , מכלל שאינן מוספין , אלא זה בשביל העומר ואלו בשביל הלחם · לזבח שלמים , שתהא זביחתן לשם שלמים , כך הוא בת"כ ובסמוך יתבאר בעז"ה : (כ) והניף הכהן אתם וגו' תנופה , מלמד שטעונין תנופה חיים , שאילו זה תנופת חזה ושוק כבר נאמר בפרשת צו , וכתוב שם מזבחי שלמיהם לכלול שלמי צבור שטעונין תנופת חזה ושוק , אם כן תנופה האמורה כאן שצריכין תנופה מחיים , וכן אמרו בגמרא ( מנחות דף ס"ב ע"ב ) · על לחם הבכרים וגו' על שני כבשים , פי' רש"י ז"ל יכול כלם , ת"ל על שני כבשים , תפס דעת ר' יוסי בן משולם שאמר כבשים על גבי לחם , ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא שבעה , ולפי' זה יאמר והניף הכהן שני הכבשים תנופה על לחם הבכורים , ולפי הפשט והניף מוסב עלמו ואחר עמו , והניף אותם שני כבשים הנזכרים לפניו על לחם הבכורים , וכן יניף לחם הבכורים על שתי כבשי' , ואם אין לעשות שתי תנופות כמו שבארנו ( פרשה א' ד"ה ) , מלת על משמש כמו סמוך וכמ"ש ( פרשה ט"ז י"ד ) שהייתי אומר שיניף הכבשים לבד סמוך ללחם , לכך הוסיף על שני כבשים שגם הלחם בתנופה , ומניף אותן כאחד סמוכין זה לזה , וזה כדעת רבי שאמר מניח זה בצד זה ומניף , ובגמרא הקשו והא כתיב על , ותרלו רבי סבר על בסמוך · קדש יהיו לה' לכהן , מוסב על הכבשים ועל הלחם , לפי ששלמי יחיד קדשים קלים ובשרם נאכל לכל טהור , יכול אף אלו כן , ת"ל קדש יהיו לה' שהן קדש קדשים , כחטאת וכאשם שבשרן נאכל לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה , כן אילו לכהן הם , וכן לפי שאין דבר מלחם הבכורים קרב לגבוה , שהרי הם חמץ , ואמר עליהן קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח ( לעיל ב' י"ב ) , וכמו שפרשנו שם , יכול שמותרין לזרים כמו לחמי תודה , ת"ל קדש יהיו לה' לכהן , שנאכלין לבד לכהנים , ושתיהן משלחן גבוה הם זוכים , שהם קדש לה' והוא ב"ה זיכה אותן לכהן , ובגמר' ( מנחות דף מ"ב ע"ב ) אמרו מי כתיב קדש יהיו לה' ולכהן לה' לכהן כתיב , כדרב הונא דאמר רב הונא קנאו השם ונתנו לכהן , וזה בדברנו , כך נראה בעיני פשוטו של מקרא :
V. 19. ועשיתם שעיר. Aber es tritt die Nation nie mit dem Ausdruck ihres כבשים-אילים-פרים-Emporopferideales zu Gott hin, ohne zugleich im שעיר לחטאת dem Bewußtsein Ausdruck zu geben, wie in sühnebedürftiger Unzulänglichkeit die nationale Vergangenheit und Gegenwart diesem Ideale gegenüber noch erscheint und wie nur von dem Gelöbnis künftiger, שעיר-gleicher, unverlockbarer Festigkeit getragen, die Nation sich den Ausdruck ihrer idealen Bestimmung gestatten dürfe.
ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים: der Anteil an jenem Gesamtideal und dieser jede noch so unzulängliche Vergangenheit abschließenden und das ewige Ideal immer zu neuer, heiterer Lösung bietenden Sühne, gesellt nun endlich zu den שני נשתי לחם חמץ כבשים בני שנה לזבח שלמים. Es sind die einzigen שלמי צבור, Gesamtheitsfriedensopfer, die überhaupt existieren, und sie sind als שני כבשים, als Friedensopfer der Nation in allen ihren Gliedern zu begreifen. Sie kommen als wesentliche Ergänzung zu den שתי לחם hinzu. Es spricht damit die Nation aus, daß auf dem Boden der durch das Gesetz und für das Gesetz, vermittelst des nationalen dem Gesetze gehörigen Landes, gewährten Existenzselbständigkeit, nicht nur jeder einzelne sein לחם חמץ, sein "selbständiges Brot", sondern eben damit, in dem Bewußtsein des von Gott und für Gott Gewährten, ein heiteres, zufriedenes, unter dem Auge Gottes, seines Lebenshirten froh, weil heilig, genießendes Dasein gewinnen soll, wie dies im שלמים-Opfer zum Ausdruck gelangt und hier als שלמי צבור für die Allheit der Nation im Heiligtum durch die Priester vollzogen wird. Eben aber als שלמי צבור, die nicht wie שלמי יחיד aus dem heiterglücklichen Gefühle beglückender individueller Glückszustände hervorgehen, sondern vielmehr der Gesamtheit die Bestimmung für ein beglückendes, heiter befriedigendes Leben zum Bewußtsein bringen, stehen sie wie עולה und חטאת in dem קדש קדשים-Ernst der Tatenweihe, שחיטתן בצפון und אינן נאכלין אלא לזכרי כהונה wie חטאת (Sebachim 55a)