Die Torah - Die fünf Bücher Mose
נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה הִזְהִיר כָּאן, שֶׁאִם אָכַל נִבְלַת עוֹף טָהוֹר שֶׁאֵין לָהּ טֻמְאַת מַגָּע וּמַשָּׂא אֶלָּא טֻמְאַת אֲכִילָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה, אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים; וְצָרִיךְ לוֹמַר "וּטְרֵפָה" — מִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינוֹ טְרֵפָה, יָצָא נִבְלַת עוֹף טָמֵא שֶׁאֵין בְּמִינוֹ טְרֵפָה:
Gefallenes und Zerrissenes esse er nicht, dadurch unrein zu werden, hier verwarnt er bezüglich der Unreinheit; wenn nämlich Gefallenes von reinem Geflügel, das keine Unreinheit durch Berühren und Tragen, sondern nur im Schlund durch Essen Unreinheit verbreitet, gegessen hat, darf er keine Heiligtümer essen; und man muß erklären וטרפה, von der Art, bei der es auch טרפה gibt; damit ist Gefallenes von unreinem Geflügel ausgeschlossen, bei dessen Art es kein טרפה gibt (Tor. koh.).
נבלה וטרפה , פי' רש"י ז"ל לענין טומאה הזהיר כאן , שאם אכל נבלת עוף טהור שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת אכילה בבית הבליעה אסור לאכול בקדשים , וכן הוא בת"כ , שהרי לא זכר הכתוב רק טומאות היוצאות מגופו , או טומאת מגע , לכן הוצרך להזכיר עוד טומאת אכילה , שאינה אלא בנבלת עוף טהור , וזכר טרפה לדעת זה ללמד שאין טומאת בית הבליעה אלא במי שיש במינו טרפה יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טרפה , ורשב"ם ז"ל פי' נבלה וטרפה לא יאכל אעפ"י שמליקת העוף הותרה להם שדומה לנבלה , וגם זה בגמרא ונזכר טרפה לדעת זה, לפי שדומה לנבלה, והתרגום כמו מליקת העוף, ולפי הפשט אפשר לפרש לפי שאמר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא, הזהיר שלא יאכלו נבלה וטרפה מן הקדשי', שאם נתנבלה בהמת קדש בשחיטה, או שנודע שנטרפה, אפילו נודע אחר זריקת דמים, אסורין לאכול הבשר שאינו לחמם, שלא תאמר לא הזהיר על נבלה וטרפה אלא בחולין, אבל במוקדשין מותר לאכילה, גם אינן מטמאין במגע ובמשא, שהרי התיר למלוק עוף במוקדשין, לכן אמר לא יאכלו ל טמאה בה, אזהרה על האכילה, ואם אכל נטמא ואסור באכילת קדשים:
V. 8. נבלה וטרפה וגו׳ siehe zu Kap. 17, 15. נבלת עוף טהור שמטמא בבית הבליעה, es war diese טומאה besonders noch hervorzuheben, weil sie sich allein den hier ,genannten nicht einreiht; sie war aber für die כהנים wohl um so weniger zu übergehen weil, wie Menachot 45a hinsichtlich des Jecheskiel Kap. 44, 31, erläutert wird, הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו, ihnen חטאת העוף zum Genuss überwiesen ist, dessen vor geschriebene Tötungsart überall sonst נבלה wäre (siehe zu Kap. 1, 15 und 5, 8). Überhaupt dürfte im Zusammenhange mit dem Vorhergehenden und dem Nachfolgenden dem כהן, dessen לחם ja תרומה ist, dessen ganz gewöhnliche Nahrung ein קדש ist, das nicht in טומאה genossen werden darf, nahegelegt sein, daß, während ein Nichtkohen sich nur vor איסור in seiner Nahrung zu hüten habe, für ihn, den Kohen, noch die Sorge שלא לטמאה בה hinzutritt.