Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Ist dann die Sonne untergegangen und er rein geworden, dann erst darf er von den Heiligtümern essen, denn es ist die ihm zugewiesene Nahrung.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn dann die Sonne untergegangen ist, soll er rein sein, und nachher wieder von den Heiligthümern essen dürfen, denn dieses ist seine Speise.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Sobald die Sonne untergeht, ist er rein, und hernach esse er von den Heiligtümern, denn es ist sein Brot.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען דען דיא זאננע אונטערגעגאנגען איזט , זאלל ער ריין זיין , אונד נאכהער ווידער פאן דען הייליגטימערן עסען דירפען , דען דיזעס איזט זיינע שפייזע ·
Onkelos
וּבְמֵעַל שִׁמְשָׁא וְיִדְכֵּי וּבָתַר כֵּן יֵיכוּל מִן קוּדְשַׁיָא אֲרֵי לַחְמֵהּ הוּא
Raschi

ואחר יאכל מן הקדשים. נִדְרֶשֶׁת בִּיבָמוֹת (דף ע"ד), בִּתְרוּמָה שֶׁמֻּתָּר לְאָכְלָהּ בְּהַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ:

מן הקדשים. וְלֹא כָל הַקֳּדָשִׁים:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Und dann esse er von den Heiligtümern, das wird in Jeb. (74b) auf die Hebe bezogen, die er nach dem Untergang der Sonne essen darf. Von den Heiligtümern, und nicht alle Heiligtümer (Tor. koh.).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 7. טהר יומא ובא השמש וטהר (Berachot 2b), d. h. der unreine Tag ist ganz verschwunden und es bricht für ihn ein reiner Tag an. תרומה :ואחר יאכל וגו׳ (siehe Jebamot daselbst). Daher auch: תרומה ,כי לחמו הוא ist diejenige geheiligte Spende, auf welche der כהן mit seiner Nahrung zunächst hingewiesen ist und die ihm direkt als solche gegeben wird, während die anderen קדשים ihm nur indirekt zufallen, משלחן גבוה קא זכי (vergl. V. 13).

תרומה ist מותרת לכהן sobald העריב שמש, selbst bei solchen טומאות, die wie זבה זב יולדת מצורע noch מחוסרי כפרה sind und für קדשים erst nach Darbringung dieser Opfer טהורים werden. Bei טומאות, die nicht מחוסרי כפרה sind, tritt auch für קדש der היתר mit העריב שמש ein (siehe zu Kap. 7, 20).

Biur von Moses Mendelssohn

ובא השמש וטהר , לא אמר כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר אלא הפסיק , והטל בכתוב אמר ובא השמש וטהר ואחר יאכל וגו' לפי שהכתוב הזה מדבר בתרומה שצריכה הערב שמש · ובא השמש , יש שקיעת החמה עצמה , ועדיין אורה על האופק כמו שעה ורביעית שעה , אבל ובא השמש הנאמר כאן על ביאת האור , שהוא צאת הככבים , כמו שאמרו רבותינו ז"ל ( ברכות דף א' א' ) ממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו ( כלומר שבא גם אור השמש שהוא צאת הככבים ) , ומאי וטהר טהר יומא ( כלומר שנסתלק אור היום מכל וכל ) , דלמא ביאת שמשו הוא ( כלומת שקיעת החמה עצמה ) , ומאי וטהר טהר גברא , ותרצו א"כ לימא קרא ויטהר , וזה דרך אסמכתא כי לפי הפשט גם ובא השמש על סור האור , מלת וטהר על האיש , וכן אמר ראב"ע ז"ל ידוע כי וטהר שב על הטמא , כמו וכפר עליה הכהן וטהרה , כי אין בפסוק זכר יום , רק חז"ל העתיקו , אפילו שיבא השמש לא יאכל עד סור האור , ושמו זה הפסוק לאסמכתא , על כן אמרו טהר יומא · כי לחמו הוא , לפי פשוטו יאמר אעפ"י שהיה טמא , ולא היה רשאי לעבוד במקדש , מותר לאכול גם מן הקדשים שהוקרבו בימי טומאתו , כי לחמו הוא , שנתתי אותם לאכילת הכהנים בין מותרין לעבודה בין אסורין , וכמו שהותרו למעלה לבעלי מומין ( פרשה ך"א ך"ב ) , ורבותינו בת"כ דרשו עליו :

Text herunterladen