Hebräischer Text (nach der Masorah)
נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
die Person, die solches berührt, bleibt unrein bis zum Abend und sie darf von den Heiligtümern nichts essen, so lange sie nicht ihren Leib in Wasser gebadet.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Die Person, welche eine solche Unreinigkeit berührt, soll bis Abend unrein sein, und nicht eher von den Heiligthümern genießen, bis sie sich vorher gebadet hat.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
wer solches berührt, ist bis zum Abend unrein und darf von den Heiligtümern nicht essen, er hätte denn seinen Leib im Wasser gebadet.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דיא פערסאן , וועלכע איינע זאלכע אונרייניגקייט בעריהרט , זאלל ביז אבענד אונריין , אונד ניכט עהער פאן דען הייליגטימערן געניסען , ביז זיא זיך פארהער געבאדעט האט ·
Onkelos
אֱנַשׁ דִי יִקְרַב בֵּהּ וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא וְלָא יֵיכוּל מִן קוּדְשַׁיָא אֱלָהֵן אַסְחֵי בִשׂרֵהּ בְּמַיָא
Raschi
נפש אשר תגע בו. בְּאֶחָד מִן הַטְּמֵאִים הַלָלוּ:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Die Person, die daran anrührt, an einem von diesen Unreinen.
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
נפש , פתח באיש , ואח"כ אמר נפש כי תגע בו וטמאה עד הערב , וחזר לומר ולא יאכל , אולי שהחל באיש לפי שכולל קדשי מזבח שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה , ועכשיו שידבר על המעשר והתרומה חזר לומר נפש , ולפי שמלת נפש כולל גם הקטנים , חזר לומר ולא יאכל שסב על מלת איש · תגע בו , באחד מן הטמאים שללו , לשון רש"י ז"ל · ולא יאכל מן הקדשים , למעלה אמר בקדשים לא יאכל , לפי שבכללו הכל כמו שאמרנו , וכאן שמדבר על המעשר אמר מן הקדשים · כי אם רחץ בשרו במים , לפי הפשט יאמר אעפ"י ששהה עד הערב , אם לא רחץ בשרו במים אינו טהור , אבל אם כן מה טעם לומר וטמאה עד הערב , לא יאמר אלא ירחץ בשרו במים ובא השמש וטהר , אבל כפי קבלת רבותינו יפה פשוטו של מקרא , תחלה אמר וטמאה עד הערב , שאפילו טובל מבעוד יום , אינו טהור עד הערב , ואסור ליכנס למקדש ולאכול תרומה וקדשים , ואח"כ אמר ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים , אבל אם טבל אפילו מבעוד יום מותר באכילת מקצת קדשים וזהו המעשר , ולכן הפסיק , וחזר בפסוק הסמוך ואמר ובא השמש וכו' לענין תרומה כמו שיתבאר :
V. 6. נפש אשר תגע בו an eine der bezeichneten וטמאה עד .אבות הטומאה הערב, er bleibt jedenfalls טמא, bis ein neuer Tag angebrochen; ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו׳: mit טבילה ist ihm jedoch bereits eine Kategorie von קדשים zu essen gestattet und zwar מעשר שני, weshalb der Satz mit dem über זרע אהרן erweiternd hinausgehenden נפש eingeleitet ist, איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר (Jebamot 74b).