Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אלמנה וגרושה. מִן הָאִישׁ הַזָּר:
וזרע אין לה. מִמֶּנּוּ:
ושבה. הָא אִם יֵשׁ לָהּ זֶרַע מִמֶּנּוּ, אֲסוּרָה בִתְרוּמָה כָּל זְמַן שֶׁהַזֶּרַע קַיָּם (יבמות ע"ז):
וכל זר לא יאכל בו. לֹא בָא אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הָאוֹנֵן — שֶׁמֻּתָּר בִּתְרוּמָה, זָרוּת אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא אֲנִינוּת (שם שם ס"ח):
Eine Witwe oder eine Geschiedene, von dem Nichtkohen. Und sie hat keine Nachkommenschaft von ihm. So kehre sie zurück, wenn sie aber Nachkommenschaft von ihm hat, darf sie keine Hebe essen, solange die Nachkommenschaft besteht (Jeb. 87a). Jeder Nichtkohen esse nicht davon, er schließt damit den Trauernden von diesem Verbote aus; dieser darf Hebe essen; dem Nichtkohen habe ich es verboten, aber nicht dem trauernden Kohen (Jeb. 68b).
ובת כהן, שאמורה למעלה: אלמנה וגרושה, או גרושה כמו ומכה אביו ואמו (שמות כ"א ט"ו), גם אפשר בשתיהן, שנשאת לזר ונתאלמנה, וחזרה ונשאת לשני ונתגרשה, ואילו נאמר גרושה, הייתי אומר אסורה בתרומ' לפי שאסור' לכהן הדיוט, אבל אלמנה שמותרת לכהן הדיוט, אפילו יש לה זרע תאכל בתרומה, לכך נאמר אלמנה, ואילו נאמר אלמנה, הייתי אומר כשאין לה זרע מותרת, אבל גרושה אפילו אין לה זרע אסורה בתרומה, לכך נאמרו שתיהן. וזרע, בין זרע בין זרעה פוסלה מתרומה, ואפילו זרע זרעה פסול פוסלה מתרומה, חוץ מזרע זרעה מן השפחה והנכרית, שנאמר וזרע אין לה, צריך שיהיה זרעה, אבל בנולד מן השפחה והנכרית אינו זרעה · ושבה אל בית אביה, יראה לפי הפשט שהוא תנאי כמו וזרע אין לה, כלומר מלבד שאין לה זרע, גם שבה אל בית אביה, אל משפחתה הראשונה, שאין לה עסק עוד עם משפחת בעלה, פרט לשמת בעלה, והיא שומרת יבם, ותנאי שלישי שתשוב כנעוריה, קודם ידעה איש, פרט למעוברת, וכן שנו בת"כ ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם, כנעוריה פרט למעוברת ולולי שהן תנאים מה היה צורך להאמר, יאמר וזרע אין לה מלחם אביה תאכל, וכי הצריכה הכתוב שתדור בבית אביה, והרי כל שאין לה זרע אפילו דרה בעיר אחרת אוכלת בתרומה, וכן משמע וי"ו ושבה כמו וי"ו של וזרע ששתיהן תנאים, וכן תרגמו יב"ע, אבל רש"י ז"ל פי' ושבה, הא אם יש לה זרע ממנו אסורה בתרומה כל זמן שהזרע קיים, משמע מדבריו כי ושבה ענינו להתירה לשוב לבית אביה להיות שם כנעוריה לאכול מלחמו · מלחם אביה תאכל, בתרומה ולא בחזה ושוק: וכל זר לא יאכל בו, כבר נאמר למעלה (פסוק י'), לכן פי' רש"י ז"ל לא בא אלא להוציא את האונן שמותר בתרומה, זרות אמרתי לך ולא אנינות, וכפי הפשט פי' ראב"ע ז"ל על בן אם יש לה, ובעבורו לא תאכל היא, ויותר פשוט נראה לפי שדבר למעלה בזרים מן הכהונה, שנשאת ללוי ולישראל, הוסיף כאן אפילו נשאת לכהן שאסור לה, הזרע הנולד ממנו חלל וזר מן הכהונה ולא יאכל בו, אעפ"י שהוא מזרע הכהנים, ורבותינו סמכוהו לענין שלאחריו, ובא ללמד שזר שאוכל תרומה בשגגה חייב בחומש, אבל בת כהן שנשאת לישראל ומת והניח זרע, אם אכלה תרומה אינה משלמת חומש, וכן כהן שאכל תרומת חברו לפי שאינן זרים לה:
V. 13 (siehe V. 12). וזרע אין לה, nicht nur Sohn oder Tochter, auch Enkel oder Enkelin usw. Durch die fernste Nachkommenschaft aus ihrer Ehe mit dem Nichtkohen gehört sie noch dessen Hause an und ist nicht שבה אל בית אביה כנעוריה (Jebamot 70a). In derselben Weise aber, wie die Nachkommenschaft aus ihrer Ehe mit einem Nichtkohen die בת כהן selbst nach dessen Tode noch als seinem Hause zugehörig von תרומה ausschließt, ebenso ist die Nachkommenschaft aus ihrer Ehe mit einem כהן auch nach dessen Tode für eine בת ישראל ein Band, das sie noch dauernd mit dem Hause des כהן verbindet und sie in dem תרומה-Genuss erhält, bis entweder kein Nachkomme aus dieser Ehe mehr da ist oder sie eine andere Ehe mit einem Nichtkohen eingeht. Während der Dauer einer solchen zweiten Ehe oder des Vorhandenseins eines Nachkommen aus derselben hört ihr תרומה-Genussrecht auf. Löst sich aber diese Ehe ohne Nachkommen auf, und lebt noch ein Nachkomme aus ihrer ersten Ehe mit dem Kohen, so kehrt auch sie wieder zu dessen Hause mit dem תרומה-Genussrecht zurück und zwar nicht beschränkt wie die nachkommenlose בת כהן (V. 12), sondern selbst zu .חזה ושוק כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק בשביל בנה חוזרת אף לחזה ושוק (Jebamot 86b und 87a).