Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וכהן כי יקנה נפש. עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁקָּנוּי לְגוּפוֹ:
ויליד ביתו. אֵלּוּ בְנֵי הַשְּׁפָחוֹת; וְאֵשֶׁת כֹּהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁאַף הִיא קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְעוֹד לָמֵד מִמִּקְרָא אַחֵר (במדבר י"ח), כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ וְגוֹ' בְּסִפְרֵי:
Wenn ein Kohen eine Person erwirbt, einen nichtjüdischen Knecht, der ihm leibeigen gehört. Und sein Hausgeborener, das sind die Kinder der Sklavinnen; auch die Frau des Kohen darf nach diesem Vers Hebe essen, da sie auch ein Erwerb seines Vermögens ist (Ket. 57b); das geht auch noch aus einem anderen Verse hervor (Num. 18, 13), jeder Reine in deinem Hause... im Sifre (Num. 18, 13).
וכהן כי יקנה נפש, עבד כנעני שקנוי לגופו, לשון רש"י ז"ל, ואיני יודע איך יצא לו כן מלשון כי יקנה, וגם בעבד עברי נאמר כי תקנה עבד עברי (שמות כ"א ב') ואין גופו קנוי לו, [° א"ס, נראה שרש"י ז"ל הוכיח פי' ממלת נפש °], ורא"מ ז"ל פי' בפסוק הקודם אעפ"י שכל מקנת כספו של כהן אוכלים בתרומה, כמפורש בכתוב' וכהן כי יקנה וגו' אין זה אלא אם גופו קנוי, אבל עבד עברי בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול, ואיני מבין זה שהרי תושב ושכיר נוכל לפרש על גוי או ישראל שאינן עבדים קנוים בכסף, ומקרא וכהן כי יקנה בעבד עברי, ולמדך שגופו קנוי לאדוניו לאכול, אבל במ"כ אמרו יכול אפילו קנה עבד עברי יאכל בתרומה, ת"ל קנין כספו יצא עבד עברי שאין בסף, וכך פרושו קנין יתכן להאמר על כל הנקנה, כמו כי תקנה עבד עברי, אבל הוסיף קנין כספו ללמדנו, שהדבר הנקנה יהא שוה כסף, ודומה לכספו, כמו הקונה שדה וכלים, אם רוצה חוזר ומוכר אותן בכסף לאחרים, גם מנחילן לבניו אחריו, ודומה להן עבד כנעני היום קונהו ומחר חוזר ומוכרו לאחר, ומנחילן לבניו אחריו, וכן בהמתו של כהן היא קנין כספו, לכן היא אוכלת בכרשיני תרומה שהיא בכלל נפש, אבל עבד עברי אין בו כסף, שאין בידו למכור אותו לאחר, אלא עובד שש ובשביעית יוצא לחפשי חנם, ואינו מנחילו כמו שאר קניניו, אינו קנין כספו, וזהו פשוטו של מקרא, שלבד עבדים כנענים כספו של אדם הן, לא עבדים עברים, וכן לא יקם כי כספו הוא (שם כ"א כ"א) · נפש, אחר שהוכחנו שהכתוב מדבר בעבד כנעני, יתכן שאמר נפש, כי בקנין זה קונה נפשו, שנכנס במצות מילה ובכל המצות שהאשה חייבת בהן, ועבד עברי הנקנה פוחת ממעלתו שהרי יוכל למסור לו שפחה כנענית להוליד ולדות · ויליד ביתו, בני העבדים והשפחות שנולדו בביתו. לפי שהן שלו וכספו הן יאכלו בלחמו בתרומה שהוא לחם הכהן, ויליד בית כל שכן מקנוי קנין כספו, ולפי פשוטו שב על ע"ע שמסר לו רבו שפחה כנענית, אעפ"י שאביו אינו אוכל הם אוכלין מדין יליד בית כי כספו הוא:
V. 11. נפש קנין כספו sind alle die Wesen, die also erworben werden, daß sie ganz in die Persönlichkeit des Kohen übergehen. Es sind dies einerseits עבר כנעני und בהמה andererseits auch die Ehefrau und zwar schon von dem Moment, daß die persönliche Aneignung, אירוסין ,קידושין, stattgefunden, wenngleich die Aufnahme in des Mannes Haus, נישואין, noch nicht geschehen (Jebamot 66a ; ת׳׳כ). מדרבנן tritt jedoch der תרומה Genuss einer mit einem Kohen verheirateten ישראלית erst mit dem Übergange in das Haus des Mannes ein, אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, und zwar entweder משום סמפון, es könnten sich Umstände herausstellen, die die Gültigkeit der קידושין aufheben, oder: שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה, so lange sie noch im Hause der Eltern ist, könnte sie dazu kommen, von der ihr gewordenen תרומה ihre Geschwister mitgenießen zu lassen (Ketubot 57a-b). – Jebamot 66a u. 67a wird gelehrt, daß die als קנין כספו oder יליד ביתו zum תרומה-Genuss berechtigt gewordenen in dem Grade den priesterlichen Hauscharakter erwerben, daß sie, wie es in unserem Text heißt, הם יאכלו בלחמו, wie aus eigener Persönlichkeit dieses Genussrecht haben, so daß nicht nur יאכלו, sondern auch, wie der urberechtigte יאכילו ,כהן, das Genussrecht auch ihrerseits allen denen erteilen, die wiederum als Eigentum ihrer Persönlichkeit angehören, קנין אוכל מאכיל, deshalb אשת כהן שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים יאכלו בתרומה (daselbst). Es ist auch אשת כהן und מן התורה עבד כהן selbständig berechtigt, für sich die תרומה-Spenden entgegen zu nehmen (Jebamot 99b u. 100a).