Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי תחל לזנות. כְּשֶׁתִּתְחַלֵּל עַ"יְ זְנוּת, שֶׁהָיְתָה בָהּ זִקַּת בַּעַל וְזָנְתָה, אוֹ מִן הָאֵרוּסִין אוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין; וְרַבּוֹתֵינוּ נֶחְלְקוּ בַדָּבָר וְהַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב בִּפְנוּיָה (עי' סנהדרין נ"א):
את אביה היא מחללת. חִלְּלָה וּבִזְּתָה אֶת כְּבוֹדוֹ, שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד, אָרוּר שֶׁזּוֹ גִּדֵּל (שם):
Die sich durch Buhlerei entweiht, wenn sie durch Buhlerei entweiht wird; wenn nämlich auf ihr bereits die Bindung durch einen Mann ruhte und sie dann buhlte, entweder nach der Trauung oder nach der Heimführung durch den ersten; darüber sind bei unseren Lehrern verschiedene Meinungen, doch stimmen alle darin überein, daß der Vers nicht von einer ledigen spricht (Sanh. 51b). Ihren Vater entweiht sie, sie hat seine Ehre entweiht und geschändet, indem man von ihm sagt, er ist verwünscht, daß er eine solche gezeugt, verwünscht, daß er eine solche erzogen hat (Sanh. 52a).
ובת איש כהן , בתו של כהן , כי אי אפשר לומר כֹּהֶנֶת , שאין תאר זה על הנקבות שאינן עובדות במקדש · כי תחל לזנות , שרשו חלל מפעלי הכפל , ומשרש זה לשון תחלה , כמו החל הנגף (במדבר י"ז י"א) , אחל תת פחדך (דברי' ב' כ"ה) , ואם תחל מענין זה היתה התי"ו מנוקדת בקמץ , גם מה טעם לומר שתתחיל לזנות , יאמר כי תזנה , אבל תחל לשון חלול , כמו שאמר רד"ק שיתכן להיות מבנין נפעל , והחי"ת ראויה להפתח , כמו למעני אעשה כי איך יֵחָל (ישעי' מ"ח י"א) , או שהוא מבנין הפעיל והחי"ת ראויה להפת"ח , כמו לא יַחֵל דברו (במדבר ל' ג') , וכן דעת רבותינו ז"ל שאמרו בת"כ כי תחל יכול אם חללה את השבת תדון בשריפה , ת"ל לזנות כשחללה בזנות לא בדבר אחר · את אביה היא מחללת , קדושת אביה הכהן היא מחללת , שבהיות אביה כהן לאל עליון , לא היה ראוי שתתחלל זרעו בזנות שתגרום שיחללו קדושת אביה ויאמרו עליו שיש בו שמץ דבר , ולכך יצאה ממנו בת כזו , וזהו שפי' רש"י ז"ל חללה ובזתה את כבודו , שאומרים עליו ארור שזו ילד ארור שזו גדל , וכן וסקלוה פתח בית אביה מטעם זה , אלא שבישראל לא אמר חלול , וכאן מחללת קדושת הכהונה , וקבלו רבותינו ז"ל שהכתוב מדבר בזנות שיש בה זיקת בעל , ולמדו ג"ש נאמר כאן אביה ונאמר להלן פתח בית אבי' מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל , ונחלקו בדבר אם מן הארוסין או מן הנשואין · באש תשרף , בכל חייבי מיתות אמר הכתוב תחלה מות יומת , כמו מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן (פרשה כ' ב') , מות יומת דמיהם בם (שם שם י"א) , מות יומת באבן ירגמו אותם דמיהם בם ( שם שם כ"ז ) , וכאן שתק ואמר באש תשרף , לפי שבכל מקום נכון לומר תחלה שפלוני או פלוני חייב מיתה , ואח"כ יאמר באיזו מיתה ימיתוהו , ולפי שכאן מדבר באותה שהיא במיתה אפילו בישראל , שהיא ארוסה או נשואה , שהן בחנק ובסקילה , ובבת כהן דינה בשריפה , על כן לא היה צורך לומר מות תומת , וזה כפי קבלת רבותינו ז"ל , מדברי הרלב"ג ז"ל , ויפה פי' :
V. 9. ובת איש כהן. Kap. 22, 12 heißt es: ובת כהן כי תהיה לאיש זר, wenn eine Priestertochter sich mit einem Nichtpriester verheiratet. Sie wird dort in dem Moment begriffen, in welchem sie aus dem Vaterhause in das Haus des Mannes übergeht. In dem Moment ist sie noch בת כהן sie hat noch priesterlichen Charakter, verliert ihn aber mit dem Eintritt in des Mannes Haus. Damit verglichen, heißt es hier nicht בת כהן sondern בת איש כהן: der Vater ist כהן, sie aber nicht mehr, sie gehört nicht mehr dem Vaterhause an, ist verheiratet; und selbst wenn sie an einen Nichtkohen, selbst mit einem solchen verheiratet wäre, durch welchen sie für immer den כהונה-Charakter eingebüßt hätte (siehe zu Kap. 22, 12): gleichwohl, hinsichtlich der Anforderung der Sittlichkeit bleibt sie Priestertochter, und wenn sie die Ehe bricht, so trifft sie eine härtere Strafe als eine ישראל-Tochter. בת ישראל אשת איש שונתה ist בחנק, sie: בשרפה (siehe zu Kap. 20, 14). Sanhedrin 50b wird der Fall auch nur als זנות עם זיקת הבעל, als Ehebruch einer verheirateten Priestertochter präzisiert und heißt es dann (51a): אין לי אלא שניסת לכהן ניסת ללוי ולישראל לחלל ולממזר ולנתין מנין ת׳׳ל ובת איש כהן אע׳׳פ שאינה כהנת.
כי תֵחֵל ist jedenfalls eine anomale Form. Als נפעל von חלל müsste es תֵחַל heißen, als :הפעיל .תַחֵל Wir haben es als reflexives נפעל übersetzt.