Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לא יטמא בעל בעמיו להחלו. לֹא יִטַּמָּא לְאִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה שֶׁהוּא מְחֻלָּל בָּהּ בְּעוֹדָהּ עִמּוֹ, וְכֵן פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בִּשְׁאֵרוֹ בְּעוֹד שֶׁהוּא בְּתוֹךְ עַמָּיו — שֶׁיֵּשׁ לָהּ קוֹבְרִין, שֶׁאֵינָהּ מֵת מִצְוָה, וּבְאֵיזֶה שְׁאֵר אָמַרְתִּי? בְּאוֹתוֹ שֶׁהוּא לְהֵחַלּוֹ — לְהִתְחַלֵּל הוּא מִכְּהֻנָּתוֹ (עי' ספרא; יבמות צ'):
Es verunreinige sich nicht ein Mann in seinem Volke zu seiner Entweihung, er verunreinige sich nicht an einer ihm verbotenen Frau, durch die er entweiht ist, solange sie bei ihm ist (Tor. koh.); folgendes ist die einfache Erklärung des Verses, es verunreinige sich ein Mann nicht an seiner nahen Verwandten, wenn sie inmitten seines Volkes ist, so daß Leute da sind, die sie begraben, und sie nicht eine Tote ohne Annehmer ist; und von welcher nahen Verwandten sage ich dies? Von jener, durch die er entweiht wird, daß er durch sie die Priesterwürde einbüßt.
לא יטמא בעל בעמיו , ת"א ז"ל לא יסתאיב רבא בעמיה לאחלותיה , וכן פי' רמב"ן ז"ל טעם בעל בעמיו כמו מבעלי יהודה , מלשון בעליו אין עמו ( שמות ך"ב י"ג ) , ונקרב בעל הבית ( שם שם ז' ) , כי הנכבדים יקראו אדוני' , יאמר לא יטמא הנכבד בעמו להחל את כבודו , לא רק בבואם אל אהל מועד לשרת , אלא שלא יחלל מעלתו בטומאת המתים , ולפי שלדבריהם צריכין אנו לומר שהו' כפול , שכבר אמר לנפש לא יטמא בעמיו , נראה לדעתי יותר שאעפ"י כי בעל בעמיו כתרגומו רבא בעמיה , לא נאמר על הכהנים כמו לנפש לא יטמא בעמיו , אלא על הכהן הגדול לבדו , שהוא בעל בעמיו אדון וגדול בעמיו הנכבדים , כי לפי שהתיר לכהנים בני אהרן להטמא לקרובים , לא כמו שאסר עליה' בשמיני למלואים כמו שפרשנו שם , חזר ואמר שהכהן הגדול שהוא בעל בעמיו עומד באסורו הראשון ולא יטמא כלל אפילו לקרובים , ומלת להחלו , להתחלל לבדו בתוך עמיו , שהרי אם יטמא לקרובים כמנהג אם ימות עליו אחד מקרוביו , בל עמיו הכהנים פורשים , והוא לבדו מיטמא לו , ובסוף הענין חזר ופירש מי הוא בעל בעמיו , ואמר והכהן הגדול מאחיו וגו' , ופרט כל דיניו גם בנשואין , ובראש הענין כלל אותו בכלל כל בני אהרן לענין הדינין המפורשין בהן , ולפי שזה נוהג בין בכה"ג משוח בשמן המשחה , בין במרובה בגדים , וכדתנן ( הוריות פ"ג ד' ) אין בין כה"ג משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות , קורהו בעל לא משיח , כן נראה בעיני , ורבותינו דרשו בעל ממש , לפי שהתיר לטמא לאשתו , חזר ואמר לא יטמא בעל בעמיו פעמים שאינו מטמא , כגון לאשה פסולה , וכן פי' רש"י ז"ל , ורשב"ם ז"ל פי' שום בעל בעם הכהנים לא יטמא לאשתו , להחלו , שהרי מתחלל מכהונתו , ולפי דברי חכמים לא מיטמא לאשתו פסולה ומחוללת , אבל מטמא , לאשתו כשרה , וכפי פשט שלו מה טעם הוצרך להזהיר עליה , והיא בכלל כל הקרובים והעם שאינו מטמא להן שנאמר עליהן לנפש לא יטמא בעמיו , אבל אם התיר במלת שארו אשתו , הוצרך להזהירו על הפסולה :
V. 4. בעל: der Ehemann, לא יטמא להחלו: soll sich nicht verunreinigen in Beziehung zu seiner Entweihung, d. h. in Beziehung zu einer Ehe, durch die er sich entweihet, nicht also לאשתו פסולה, die ihm zur Ehe verboten war (Jebamot 22b) und auch dies nur: בעמיו, wenn es nicht מת מצוה ist שאין לו קוברים.