Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מקדשי הקדשים. אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:
ומן הקדשים יאכל. אֵלּוּ קָדָשִׁים קַלִּים, וְאִם נֶאֶמְרוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים לָמָּה נֶאֱמַר קָדָשִׁים קַלִּים? אִם לֹא נֶאֱמַר, הָיִיתִי אוֹמֵר בְּקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים יֹאכַל בַּעַל מוּם, שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהֻתְּרוּ לְזָר, שֶׁאָכַל מֹשֶׁה בְּשַׂר הַמִּלּוּאִים, אֲבָל בְּחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל קָדָשִׁים קַלִּים לֹא יֹאכַל, שֶׁלֹּא מָצִינוּ זָר חוֹלֵק בָּהֶן, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ קָדָשִׁים קַלִּים, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּזְבָחִים (דף ק"א):
Von den Allerheiligsten, das sind die allerheiligsten Opfer. Und von den Heiligtümern, das sind die leichteren Heiligtümer. Wenn aber die allerheiligsten stehen, warum stehen die leichteren Heiligtümer? Wenn diese nicht stehen würden, hätte ich gesagt, von den allerheiligsten darf der mit einem Leibesfehler Behaftete essen, weil wir finden, daß sie auch einem Nichtkohen erlaubt wurden, indem Mosche Fleisch der Einweihungsopfer aß; aber Brust und Schenkel der leichteren Heiligtümer dürfe er nicht essen, da wir nicht finden, daß ein Nichtkohen Anteil daran hatte; darum stehen hier auch die leichteren Heiligtümer; so wird in Sebach. (101b) erklärt.
לחם אלהיו מקדשי הקדשים , אלו קדשי קדשים . ומן הקדשים יאכל , אלו קדשים קלים , וטעם שנאמרו שתיהן פירשו במס' זבחים והביאו רש"י ז"ל בפרושו , ולפי הפשט אילו נאמר קדשי קדשים הייתי אומר שהתיר לו לאכול מבשר הקרבנות , שלא יבואו לידי נותר אם האוכלין מעוטין , לכך נאמר ומן הקדשים יאכל שהן התרומות , כמו ולא יאכל מן הקדשים ( פרשה ך"ב ו') , וכל זר לא יאכל קדש ( שם שם י' ) , ללמדך שחולק בתרומה ובקדשי קדשים ככל אחיו הכהנים , ומותר לישראל ליתן התרומה שמפריש לכהן בעל מום , וזהו ומן הקדשים יאכל , שתהא פרנסתו ולחמו מן הקדשים , כמו ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא (שם שם ז') , ובת"כ שנו יאכל , אף במחלוקת :
V. 22. לחם אלקיו, nachdem es bereits לחם geworden, d. i. nachdem die הקרבה vollendet ist. Nur von der הקרבה ist בעל מום ausgeschlossen, nicht aber von אכילת קדשים. Obschon auch die אכילה mit zur כפרה gehört (siehe Schmot 29, 33), so ist sie doch nur die ergänzende Folge.