Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי אם לשארו. אֵין שְׁאֵרוֹ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ (שם; יבמות כ"ב):
Sondern nur an seinem Verwandten, unter שארו ist seine Frau zu verstehen (Tor. koh.).
כי אם לשארו הקרב אליו , מלת שאר בארנו ( פרשה י"ח ו' ) שנקראים כן קרובי האדם ממשפחתו לפי שהן שארית בשרו , ויש שאר קרוב כמו שבפרשה האמורי' בענין , שאין קרובים יותר מהן , והרחוקים כמו אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו ובן אחיו ובן אחותו ודודיו , ויש עוד הרחוקים יותר וכלם שאר , וראיה לזה שנאמר לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה ( במדבר ך"ז י"א ) הקרוב מהם ביותר , ולפניו נאמר ונתתם את נחלתו לאחי אביו ( שם שם ט' ) , למדנו שדודו שארו , והרחוק עוד גם הוא שארו , על כן פירש כאן שאינו מטמא כי אם לשארו הקרוב לו , וחזר ופירש ואמר לענין טומאה מי הם שאר קרוב ? לאמו ולאביו וגו' , כך הוא פשוטו של מקרא , אלא לפי שאין צורך להאמר , אחר שפירש אותם בשמותיהן מי הם הקרובים הללו , לכן דרשו רבותינו ז"ל בת"כ אין שארו אלא אשתו , שנאמ' שאר אביך הוא , ולא ראיתי מי שפירש ראיה זו , ונראה לי שכך פרושו, לפי שאמר שארו ולא אמר כי א' לשאר הקרוב אליו, לא בא להוסיף שאר על השבעה המפורשים , אלא אשתו שהיא לבדה שארו , כי האשה שארית האיש פלג גופא , כמו שאמרנו במעשה בראשית ( שוב ראיתי כן בפי' ילקוט שמעוני בשם הראב"ד ז"ל ) , ולא שאר אביו ואמו או אחד ממשפחתו , אבל אם תוסיף שאר אחר , איננו שארו לבדו , אלא הוא שאר קרוב יות' לאביו או לבנו ולבתו וכיוצא , ומביא ראיה מערות אחות אביך לא תגלה , שהיא שארו , וקורא' שאר אביך , לפי שהיא שאר קרובה יותר לאביו , ופי' זה קבלה ביד רבותינו ז"ל שפשט המקרא כולל גם אשתו , ורמב"ם ז"ל שאמר ( הלכות אבל פ"ב א' ) ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה , כבר פי' מוהרי"ק ז"ל [שכל דבר שאינו מפורש בתורה ממש אעפ"י שדינו דין תורה קורא רמב"ם ז"ל מדברי סופרים , ואשתו אינו מפורש בתורה , שהרי לשארו תרגום אנקלוס ז"ל לקריבי' דקריב לי' , ואפשר לי לומר שלדעת רמב"ם ז"ל אעפ"י שמטמא לה דין תורה , אינו אלא רשות לא מצוה כמו בששה קרובים המפורשין , שנאמר עליהן לה יטמא שחייב להטמא להן ולכן לא נאמר ולאשתו בוי"ו שלא לחבר שארו עם הששה המפורשים , ועל זה אמר ( שם הלכה ז' ) אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו , ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאה כמת מצוה שאין לה קוברין , שכיון שאין לה יורש אלא הוא , לא תמצא מי שיתעסק בה , והוצרך לטעם זה בעבור מטמא לה בעל כרחו , שהוא גזרת חכמים שמדין תורה מותר להטמא לה , וחכמים עשאה כמת מצוה שחייב להטמא , וראיה ששנו בת"כ מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערבי פסחי' ולא רצה ליטמא לה, ודחפוהו חכמי' וטמאוהו בעל כרחו, ומזה אתה למד שמן התורה אינו חייב להטמא לה, שאל"כ למה לא רצה להטמא לה , ומה ספרו לנו שדחפוהו חכמים וטמאוהו , פשיטא כל מצות עשה כופין עד שיקיים , אבל החיוב אינו אלא מד"ס , אבל שמותר הכהן להטמא לאשתו דבר תורה הוא כמו שקבלו רבותינו ז"ל , ואין רבי' משה ז"ל חולק על זה שהרי פסק ( שם פ"ג א' ) כל כהן המטמא למת חוץ מששה מתים המפורשים בתורה או אשתו בעדים והתראה הרי זה לוקה , הא למדת שמן התורה מותר להטמא לה, אלא שאינה מפורשת לפי שאינו מצוה כמו לששה קרובים · הקרב , נדרש לדעת רבותינו ז"ל פרט לארוסה , ואליו פרט לגרושה , שאינו מטמא להן , ולשון זכר הקרוב שב על שארו , וכן פי' בפסיקתא זוטרתי : לאמו ולאביו , זכר אם ואב בראשונה , שמלבד השאר חייב במוראם ובכבודם לאחר מיתה כבחיים , ולבנו , בת"כ דרש על כל האמורים שאין האחד למד מחברו וצריכין כלם להיות מפורשים , ואין זה צורך לפשט הכתוב :
V. 2. ת׳׳כ) אין שארו אלא אשתו :כי אם לשארו וגו׳), unter שארו ist hier nur seine Frau verstanden. Wir haben schon zu Bereschit 19, 1 geglaubt in שאר, das zugleich Rest, Nahrung, Blutsverwandtschaft und Ehefrau bedeutet, den Grundbegriff: Ergänzung erkennen zu dürfen. Oben Kap. 18, wo שאר nur Blutsverwandtschaft bedeutet, ist dies in dem generell einleitenden Satz durch שאר בשרו näher präzisiert. Daß hier שאר nur die Frau des Mannes als Ergänzung seines geistigen und sittlichen Menschenwesens bedeuten könne, ist nach ק׳׳א schon durch den Beisatz הקרוב אליו gegeben. Blutsverwandte sind und bleiben stillschweigend immer nahe. Nur die Frau wird erst durch das Band der Ehe nahe und hört mit diesem auf, es zu sein. Nur bei אחותו (V. 3), wo die Bestimmung auf אחותו הבתולה beschränkt sein soll und schon mit אחותו ארוסה aufhört, ist diese Beschränkung durch הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש ausdrücklich ausgesprochen. Für die anderen genannten Blutsverwandten, לאמו וגו׳, bleibt die Verwandtschaftsnähe unter allen Umständen dieselbe. Bamidbar 27, 11 ist durch den Beisatz הקרוב אליו ממשפחתו zu שארו das Erbrecht auf Blutsverwandte von väterlicher Seite beschränkt, da nur משפחת האב den Begriff משפחה gibt (Baba Batra 109b), ebenso wie unter אחיו und אחותו hier nur die von einem Vater stammenden Geschwister zu verstehen sind (ת׳׳כ).
הקרוב אליו, der נשואה, also nicht schon ארוסה und nicht גרושה. — Auch hier steht wieder לאמו vor dem Vater. Es ist in erster Linie die Sittenreinheit der Mutter der er seinen Priestercharakter verdankt. Dem Vater ist der Priestercharakter unverlierbar angeboren. Allein die Würdigkeit des Weibes zur Priestermutter steht unter dem Schutze ihrer Sittlichkeit (siehe V.7).