Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. אֵינוֹ דִין שֶׁיִּקְרַב, כְּמוֹ הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ (מלאכי א'):
חרם. שֶׁחָטְמוֹ שָׁקוּעַ בֵּין שְׁתֵּי הָעֵינַיִם, שֶׁכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת (ספרא; בכורות מ"ג):
שרוע. שֶׁאֶחָד מֵאֵבָרָיו גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ — עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְעֵינוֹ אַחַת קְטַנָּה, אוֹ שׁוֹקוֹ אַחַת אֲרֻכָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ (ספרא; בכורות מ'):
Denn jeder Mann, an dem ein Leibesfehler ist, trete nicht hin, es ist nicht recht, daß er hintrete; wie (Mal. 1, 8), bringe es doch deinem Fürsten dar. Mit eingedrücktem Nasenbein, dessen Nase zwischen den beiden Augen eingesenkt ist, so daß er beide Augen auf einmal salben kann (Bech. 43b, Tor. koh.). Dem ein Glied zu lang ist, eines seiner Glieder ist größer als das zugehörige; ein Auge ist groß und ein Auge klein oder ein Schenkel länger als der andere (Tor. koh.).
כי כל איש , אעפ"י שאיש זר מותר לעשות מקצת מעשים בקדש , כמו יציקה ובלילה , והרי צריך שיקרב אל הקדשים , כל איש אשר בו מום לא יקרב , וכמו שיתבאר , ורש"י ז"ל פי' כי כל איש וגו' לא יקרב , אינו דין שיקרב כמו הקריבהו נא לפחתך ( מלאכי א' ח') , ואין כוונתו ז"ל שהדברים דומים ממש , כי בעל מום אינו מבזה חולין וגם במגרות המלכים יעבוד , ולולי שגזר הכתוב שלא יעבוד בקדש , לא היה בא בדין , אלא הביאו לדוגמא · עור או פסח , כבר כתב רמב"ן ז"ל שהמומים הנזכרים בתורה אבות הן , ורבותינו באֵרו מומים רבים נלמדים מאלה , ועור בין סומא בעינו אחת בין בשתי עיניו , ועוד יש מומין בראות שזכרו רבותינו , וכן פסח בין חגר בשתי רגליו בין באחת , ועוד שאר מומין ברגל שזכרו רבותינו , ושתי אלה נוגעים פעולת אדם , האחד מונע הראות והשני ההליכה : או חרם , שחוטמו שקוע , אעפ"י שאינו כוחל שתי עיניו כאחת , ופי' רמב"ן ז"ל חרום מלשון חרום ענין חרבן , ונקרא בעל חוטם שקוע כן , לפי שהחוטם הדרת פנים , כמו שאמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם , ומי שאין חוטמו בתואר חוטמי בני אדם צורתו חרבה , ויש עוד מומין בחוטם זכרום רבותינו ז"ל · או שרוע , הפך מן חרום , כי הוא מגזרת מהשתרע , שהוא ההרחבה , שהאבר רחב וגדול ממה שראוי להיות , וכמו שפי' רש"י ז"ל שאחת מאיבריו גדולה מחברתה עינו אחת גדולה ואחת קטנ' או שוקו אחת ארוכה מחברתה , וכן שנינו במומין (בכורות פ"ו י') עינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחת גדולה ואחת קטנה , אלא שבת"כ שנינו שרוע זה שנשמטה ירכו , ואין זה פסח , שהרי אמרו בגמרא שנשתרבבה ירכו , ופי' רש"י ז"ל שאחת מירכותיו גדולה מחברתה , ודומה לזה בעין ובאזן , וכל שכן הוא , אלא לדעתי שירך שהוא האבר היותר גדול , בהיותו גדולה מחברתה נראה לכל ועליו נקרא שרוע , ושתי אלה אינן מונעין בפעולות האדם , ואעפ"כ הם מומים גמורים :
V. 18. כי כל איש וגו׳, siehe zum vorigen Vers. אשר בו מום: so lange er den Fehler hat, selbst wenn er nicht מום קבוע, nicht bleibend, sondern מום עובר, vorübergehend ist (ת׳׳כ). חרם –, ursprünglich: Fangnetz, und dann: der für jede Benutzung oder Verkehr verloren machende Bann, kommt auch überhaupt für positive Zerstörung, Vernichtung vor. Nach Bechorot 43b ist חרום zunächst derjenige, dessen Nasenbein oben eingesenkt ist, שחוטמו שקוע בין עיניו, es ist aber, wie alle im Text genannten, nur exemplifikatorisch und umfasst jede Difformität der Nase. רמב׳׳ן bemerkt, daß mit Entstellung der Nase die ganze Gesichtsbildung entstellt ist, weshalb eben dies unter den Ausdruck חרום begriffen wird. – שרוע, von שרע strecken, ist nach Bechorot 40a שנשתרבב לו ירכו, der, dessen eine Hüfte höher hervorgestreckt ist als die andere.