Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ועל כל נפשת מת וגו'. בְּאֹהֶל הַמֵּת:
נפשת מת. לְהָבִיא רְבִיעִית דָּם מִן הַמֵּת שֶׁמְּטַמֵּא בָאֹהֶל (שם):
לאביו ולאמו לא יטמא. לֹא בָא אֶלָּא לְהַתִּיר לוֹ מֵת מִצְוָה (ספרא; נזיר מ"ז):
Zu irgendwelchen Leichen, in das Zelt, in dem eine Leiche ist. נפשות fügt 1/4 Log Blut eines Toten hinzu, daß es ebenfalls das Zelt mit Unreinheit erfüllt (Sanh. 4a). An seinem Vater und an seiner Mutter darf er sich nicht verunreinigen, damit erlaubt er es ihm an einer Leiche, die keine Annehmer hat (Tor. koh.).
ועל כל נפשות מת לא יבא , כבר באֵרנו (פסוק א') שהגוף נקרא נפש לאחר המות , לפי שעל ידו היה האדם לנפש חיה , והיה אפשר לומר ועל כל נפשות לא יבא , אלא שלא מתפרש כהוגן , כי למעלה שאמר לא יטמא מבואר שמדבר בנפש מת , כי להלן מפורש שהטומאה באדם מת , אבל מלא יבוא לא היינו שומעין באיזו ענין מדבר , על כן הוסיף לומר נפשות מת , שלא יבוא בבית או באהל שיש שם מת , ולמדנו שהוזהר על טומאת האהל אעפ"י שלא נגע , ורבותינו דרשו נפשות מת על רביעית דם משתי מתים שמצטרפין לטומאה , כי הנפש הוא הדם , כאמרו כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא (פרשה י"ז י"ד) , ופרשנו שיש בדם חלקים רבים שוגים המתפעלים מכחות הנפש · לאביו ולאמו לא יטמא , זוהי טומאת מגע , וכן כהן הדיוט באותן שאסור לו להטמא לכן מוזהר על שתיהן , ולמדוהו בג"ש לא יטמא א יטמא מכה"ג · לאביו ולאמו לא יטמא , וכל שכן לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו שמלבד הקורבה חייב במוראם ובכבודם גם לאחר מותם , ורבותינו ז"ל בת"כ דרשו לאביו ולאמו לא יטמא , מטמא הוא למת מצוה :