Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אתן את פני. פְּנַאי שֶׁלִּי — פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי וְעוֹסֵק בּוֹ (שם):
באיש. וְלֹא בַצִּבּוּר (שם), שֶׁאֵין כָּל הַצִּבּוּר נִכְרָתִין:
כי מזרעו נתן למלך. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ (דברים י"ח), בֶּן בְּנוֹ וּבֶן בִּתּוֹ מִנַּיִן? תַּ"ל כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ, זֶרַע פָּסוּל מִנַּיִן? תַּ"ל בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ (ספרא; סנהדרין ס"ד):
למען טמא את מקדשי. אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, כִּלְשׁוֹן וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי (ויקרא כ"א):
Ich werde mein Angesicht wenden, meine Aufmerksamkeit; ich wende mich von allen meinen Werken ab und beschäftige mich mit ihm (Tor. koh.). Gegen den Mann, und nicht gegen die Gemeinde; denn die ganze Gemeinde wird nicht ausgerottet (Tor. koh.). Weil er von seinen Nachkommen dem Molech gegeben, weil (Deut. 18, 10) steht, der seinen Sohn oder seine Tochter durchs Feuer führt; woher weiß ich den Sohn seines Sohnes oder den Sohn seiner Tochter? Darum steht, weil er von seinen Nachkommen dem Molech gegeben. Woher weiß ich auch Nachkommen, die entweiht sind? Darum steht (V. 4), wenn er von seinen Nachkommen dem Molech gibt (Tor. koh.). Um mein Heiligtum zu verunreinigen, die Gemeinde Jisraels, die mir geheiligt ist, vom Ausdruck (21, 23), daß er meine Heiligtümer nicht entweihe.
ואני אתן את פני , מלת פני פרשנוהו (פרשה י"ז י') , שישפטהו השם על התועבה הגדולה הזאת , ויכריתהו מקרב עמו , ומוסב על מקרא שלפניו , הם ירגמוהו באבן , ואני אכריתנו מקרב עמו , ומכאן אני למד שהכריתות האמורות בתורה הן לעה"ב , שאם בעה"ז אחר שמת איך יכרת , ואין לך לפרש שאם לא יומת ע"פ ב"ד , כגון שאין כח בידם או שעבר בסתר , יכרת מקרב עמו בקולר ימים , שזה אמור למטה בענין , ואם העלם יעלימו וגו' לבלתי המית אותו (פסוק ד') , ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו' והכרתי אותו (שם ה') , ומה לי העלם יעלימו , או עבר בסתר , או שאין כח ביד ב"ד להרגו , ולכל חייבי מיתות אומרין להם התודה , שכל המתודה יש לו חלק לעה"ב , כמו ששנינו בסנהדרין (דף מ"ג ע"ב) הכתוב מדבר כשלא עשה תשובה , מלבד שנסקל בעה"ז , אכריתנו מעמיו לאחר המות , וזה להפך מן ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשי' ע"ו ע"ו) , וזה יכרת מקרב עמו , והוא בנין אב לכל הכריתות , האמורות בתורה שהן מיני עונשים המגיעים לנפש היוצאת שאינה נאספת אל עמה , וכן אחרית רשעים נכרתה (תהלי' ל"ז ל"ח) , שנכרתים מארץ החיים , וזה פי' ותהי אחריתי כמוהו (במדב' כ"ג י') , ועל החכמה נאמר כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת (משלי ד"ג י"ח) , ואחרית אחר החיים האלו , וכמו אבינה לאחריתם (תהלי' ע"ב י"ז) , אך בחלקות תשית למו וגו' (שם שם י"ח), והרי רבותינו ז"ל אמרו הכרת תכרת הנפש ההיא , הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב, וכל שכן נותן מזרעו למולך , שעובד ע"ז וגם הורג את בנו , אלא שהם ז"ל אמרו שיש גם כרת בעה"ז שימיו נכרתין , ובכל זאת אנו רואין רשעים גמורים ולפעמים מזקינין ברשעתם , והיכן כרת של אילו , אם לא לעה"ב , ומדרך הסברא אין כל הכריתות שוות שהן בזמן והן בצער הנפש , וסוף סוף העובר על אחת מהן ולא שב בחייו , נפרעין ממנו באחת ממיני הכריתות באחריתו, שוב ראיתי בפי' החכם ר"ע ספורנו ז"ל ואני אתן את פני , אם לא ישוב מרשעו , באופן שלא תהא מיתתו כפרתו , והכרתי אותו , זה בהכרת יובן לחיי עולם , אחר שרגמוהו באבן , שאין להכריתו עוד בעה"ז , ויפה דבר • כי מזרעו נתן למלך , שאר העובדים ע"ז נותנים לה מוק הראוי לשמים , כמו זובח קרבן לע"ז , והרשע הזה נותן למולך זרעו , שמרוב טומאת לבו לא חמל על זרעו , לעבוד אותה בדבר שהוא תועבה בעיני השם , כמו שאמר אשר לא צויתי ולא דברתי אל לבי , כי רחום וחנון וקדוש הוא • למען טמא את מקדשי , כדרך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו ( ירמיה ב' ג' ) , והרשע הזה מטמא קדש ה' אשר אהב להעבירו למלך הנבזה הזה , דומה למה שפרשנו ( פרשה י"ח ד"א ) שנאמרה אזהרת מולך , אחר העריות שנולדים מהם ממזרים , לומר אחר שהקדשתך מטומאת המשכב להיות זרעך מקודש לי , אל תעביר זרע קדש למלך , וכן מפורש בקבלה וגם את בניהם אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה (יחזקאל ד"ט ל"ז ) , וקרוב לזה פי' רש"י ז"ל למען טמא את מקדשי , את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי כלשון ולא יחלל את מקדשי , וכן כולל טומאת המקדש עצמו , כי שופך דם ילדים נקיים לתועבה הזאת , ועל זה נאמר ולא תטמא את הארץ וגו' אשר אני שוכן בתוכה ( במדבר ל"ה ל"ד ) , כלומר הארץ אשר מקדשי בתוכה , שדומה למטמא את מקדש ה' , ורמב"ן ז"ל פי' עוד לפי שהמקריב מזרעו למולך , ואח"כ יבוא אל מקדש ה' להקריב קרבן מטמא את המקדש , כי קרבנותיו טמאים ותועבה לשם , והוא עצמו טמא לעולם שנטמא ברעה שעשה , כמו שאמר באוב וידעוני לטמאה בם , וכתיב ובגלוליהם טמאוה ואחר שאמר וגם את בניהם אשר ילדו לי וגו' אמר עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ( יחזקאל ד"ג ל"ח ) , וכל הפירושים האלו אמת • ולחלל את שם קדשי , כאמרו ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך ( פרשה י"ח ד"א ) , ובארנו שם טעמו שכולל כל הזונה מאחרי השם ושואל ברכיו או דורש עתידות מזולתו , ונראה שנזכר זה שם וכאן אלא תועבת המולך, לפי שהרשע הזה עובד אותו בהקרבת דם בניו , ומחשב שכן רצון האל, והרי הוא מחלל שם קדשו, לייחס לו תועבה גדולה ואכזריות כמרך שיבקש לכבודו הריגת הבנים, וזהו עצמו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי , וכמו שאמר כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ( דברים י"ב ל"א ), והזהיר שם שלא נעשה כן לשמים , ונאמר עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא וגו' ( יחזקאל ך"ג ל"ח ) , הרי שהיו מייחסים עבודת המולך למעשה כשר ורצוי לגבוה , ורמב"ן ז"ל אמר ( פרשה י"ח ך"א ) , שכאשר ישמעו הגוים שכבד את המולך בזרעו, ויקריב מבהמתו קרבן לה' הוא חלול השם , וזה קרוב לדברנו :
V. 3. Wenn, wie wir dies zu Kap. 18, 21 entwickelt, die Molechverehrung kein Abfall von Gott zum Götzentum ist, sondern dem Wahn einer zu fürchtenden und zu sühnenden menschenfeindlichen Schicksalsmacht neben Gott, ja innerhalb des Gottesgedankens huldigt, so begreifen wir die ernste Schärfe des Ausspruchs über diese Verirrung.
Der עובד ע׳׳ז wendet Gott und seinem Heiligtum den Rücken, er verfällt dem Verderben, aber die Reinheit des Gottesheiligtums und die Wahrheit des Gottesnamens, d. i. des in der Erkenntnis und Anerkenntnis der Menschen zu wahrenden Gottgedankens, bleiben ungetrübt. Allein der Molechverehrer prätendiert, mit seiner Schicksalshuldigung auf dem Boden des jüdischen Heiligtums und der jüdischen Gotteserkenntnis zu verharren, und darum ist er מטמא את מקדש ד׳ und מחלל את שם קדשו. Das מקדש spricht die Unterstellung des ganzen Menschen mit seinem ganzen Geschickes- und ד׳ Tatenleben unter Gott allein und sein Gesetz aus und macht sein Heil ausschließlich und allein von der treuen Erfüllung dieses Gesetzes abhängig. Der Molechwahn räumt aber der Molechmacht neben Gott und seinem Gesetze einen selbst von Gott und seinem Gesetze nicht zu beseitigenden und trotz ihrer zu fürchtenden Einfluss ein. Er trägt somit ebenso den entsittlichendsten Wahn in Gottes Gesetzesheiligtum, wie er die Erkenntnis und Huldigung der allein und alles bedingenden Waltung der göttlichen Allmacht, Weisheit und Güte trübt. Ja, er ist von der Notwendigkeit dieser Scheu und Verehrung des Schicksals als מלך, als eigentlicher Weltregierung so durchdrungen, daß er offen und ohne Scheu, geradezu מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי וגו׳, diesen Wahn als eine notwendige Ergänzung der Heiligtumsverehrung und Gotteshuldigung übt. Daher denn auch dem gegenüber das: ואני אתן את פני באיש ההוא וגו׳: Ihm genügte meine Waltung und die Erziehung seiner Kinder nicht für das Heil seiner Kinder, er hat einen Teil seiner Kinder dem Ungefähr der Molechmacht preisgegeben, um die Erhaltung und das Heil der übrigen zu sichern: meine ganze Persönlichkeit und das Auge meiner Waltung richte Ich – wenn ihn die Strafe des menschlichen Gerichtes, z. B. bei Mangel von עדים והתראה, nicht erreicht, gerade wider ihn und kennzeichne an ihm die Lüge seines Wahns, indem ich an ihm und seinen Kindern das gerade Gegenteil des von ihm durch den Molech Erstrebten in Erfüllung bringe und ihn samt seinen Kindern aus der Mitte seines Volkes schwinden lasse. (Nach der Auffassung Raschis, daß bei jedem הוא וזרעו נכרת :כרת; siehe Schabbat 25a תוספ׳ daselbst; siehe zu V. 20).