Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואבדל אתכם מן העמים להיות לי. אִם אַתֶּם מֻבְדָּלִים מֵהֶם הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, וְאִם לָאו הֲרֵי אַתֶּם שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וַחֲבֵרָיו; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם נַפְשִׁי קָצָה בִּבְשַׂר חֲזִיר, אִי אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ כִּלְאַיִם, אֲבָל יֹאמַר אֶפְשִׁי וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי? תַּ"ל וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, שֶׁתְּהֵא הַבְדָּלַתְכֶם מֵהֶם לִשְׁמִי — פּוֹרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמָיִם (ספרא):
Und ich unterschied euch von den Völkern, daß ihr mir gehöret; wenn ihr euch von ihnen trennt, so gehört ihr mir; wenn aber nicht, so gehört ihr Nebukadnezar und seinen Gefährten. R. Elasar b. Asarja sagt, woher wissen wir, daß der Mensch nicht sagen solle, Schweinefleisch zu essen, widersteht mir; ich möchte keine Verbindung von Wolle und Leinen tragen; daß man vielmehr sage, ich möchte wohl, doch was soll ich tun, da mein Vater im Himmel es mir verboten hat; darum steht, ich trennte euch von den Völkern, daß ihr mir gehöret, euere Trennung von ihnen sei, um mir zu gehören; man trenne sich von der Sünde und nehme das Joch des himmlischen Reiches auf sich (Tor. koh.).
והייתם לי קדשים, חייבים אתם להיות לי קדושים, מתעלים על מנהגי שאר העמים, וכמו שבארנו (פרשה י"ט ב׳)׃ ואבדל אתכם וגו׳, מה שהבדלתי אתכם מן העמים להיות לכם לאלהים ולשכון בתוככם, כל זה עשיתי שתהיו לי עמי ונחלתי, וכל מעשיכם יהיו לכבודי, ואעפ"י שתתאוו לנשים ולמאכלים שאסרתי לכם, תמנעו מהן לכבודי, וזהו שאמרו בת"כ והביאו רש"י ז"ל בפרושו ר׳ אליעזר בן עזריה אומר מניין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, ת"ל ואבדיל וגו׳ להיות לי, שתהא הבדלתם מהם לשמי, פורש מן העברה ומקבל עליו עול מלכות שמים, ופרושו כמו שאמרנו שאין בדברים אלו מאוס נטוע בטבע האדם, ולא בעבור טעם רפואת הגוף וכיוצא, אלא גזרת השם שהוא אלהי ישראל שהבדיל אותם ע"י חקים הללו מכל העמים, ולא יפרוש האדם מהן אלא בעבור שמקבל עליו עול מלכות שמים׃
V. 26. והייתם לי קדושים. Gottes sein und heilig sein ist identisch; denn קדושה Heiligkeit, ist nichts als das absolute sittlich freie Bereitsein für die Vollbringung des von Gott gegebenen Sittengesetzes. Wir sind nur קדושים, wenn wir mit jeder Faser unseres Wesens Gottes sind; wir sind nur Gottes, wenn wir mit jeder Regung unseres Wesens קדושים sind.
כי קדוש אני ד׳. Nochmals wird uns die Ursache unserer Fähigkeit zur Heiligkeit und der Grund unserer Verpflichtung zur Heiligkeit in der Heiligkeit Gottes nachgewiesen. Die sittliche Freiheit, somit das Vermögen zur Heiligkeit hat uns Gott mit dem von Seinem heiligen Wesen stammenden Lebenshauche eingehaucht, dieser Hauch von Gottes heiligem Wesen ist die Ursache unserer Fähigkeit heilig zu sein, und der Grund unserer Verpflichtung zur Heiligkeit ist wiederum die Heiligkeit Gottes, dem wir angehören, der uns das Gebot der Heiligkeit erteilt und der uns nur so lange als die Seinigen erkennt, als wir in dem Streben nach Heiligkeit unsere Hörigkeit zu und mit ihm nicht verleugnen.
ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי: nur um dieser Gotteshörigkeit willen und um unter dieser Gotteshörigkeit und von ihr aus das Regime eures ganzen Lebens gestalten zu lassen, habe ich euch aus den Völkern emporgehoben. Gebt ihr diese Hörigkeit auf, so sinkt ihr in die Masse der Völker zurück und geht in ihnen unter. אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בכל וחבריו (ת׳׳כ). Ferner spricht (daselbst) ר׳ אלעזר בן עזריה zu dieser Stelle das beherzigenswerte Wort die Beachtung der Speise- und anderer uns von der Lebensweise der Völker unterscheidenden Gesetze sollen wir nicht aus einem etwa uns angeborenen Ekel und Widerwillen, sondern eben aus unserer Gotteshörigkeit und dem Gott schuldigen Gehorsam ,motivieren, Motiv und Zweck unserer הבדלה מן העמים soll: "להיות לי" sein, also daß jeder sündenfreie jüdische Atemzug eine Gotteshuldigung werde. ר׳ אלעזר בן עזוריה אומר מניין שלא יאמר אדם אי אפשי ללבוש שעטנז אי אפשי לאכול בשר דזיר אי אפשי לבא על הערוה אבל אפשי מה אעשה ואבי בשמים גזר עלי כך ת׳׳ל ואכריל אתכם מן העמים להיות לי נמצא פורש מן העברה ומקבל עליו עול מלכות שמים ( ת׳׳כ daselbst).
ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבהו spricht ferner zu unserer Stelle das große Wort: אלו אמר ואבדיל עמים מכם לא היתה תקומה לאומות העולם אלא ואכדיל אתכם מן העמים כזה שבורר היטה מתוך הרע וחוזר ובודר אבל כשהוא בורר הרע מתוך היפה שוב אינו בורר (ילקוט Ende קדושים). Hieße es: ich habe die Völker von euch gesondert, so gäbe es keine Zukunftshoffnung für die Völker; so aber heißt es: ich habe euch aus den Völkern abgesondert, wie einer, der zuerst das Beste aus Mindergutem ausliest und immer wieder und wieder das Bessere ausliest; wer aber das Schlechte aus dem Guten ausliest, der verwirft damit das Schlechte und kommt nicht zu ihm zurück. Mit nichten erblickt also die jüdische Weisheit in der Erwählung Israels eine Verwerfung der übrigen Menschheit. Vielmehr ist ihr die Erwählung Israels nur ein Anfang, nur der wiederbeginnende geistige und sittliche Aufbau der Menschheit, nur der erste Schritt zu jener Zukunft hin, wo וגלוו גוים רבים אל ד׳ ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך, wo viele Völker sich Gott anschließen und Ihm zum Volke werden, und Israels Heiligtum nicht nur Israels Mittelpunkt, sondern der Mittelpunkt der zu Gott erlösten Menschheit sein wird.