Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אשר ישכב את דדתו. הַמִּקְרָא הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל כָּרֵת הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא בְעֹנֶשׁ הֲלִיכַת עֲרִירִי:
ערירים. כְּתַרְגּוּמוֹ, בְּלָא וְלָד, וְדוֹמֶה לוֹ וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית ט"ו); יֵשׁ לוֹ בָנִים, קוֹבְרָן, אֵין לוֹ בָנִים, מֵת בְּלֹא בָנִים, לְכָךְ שִׁנָּה בִשְׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵלּוּ — עֲרִירִים "יָמֻתוּ", עֲרִירִים "יִהְיוּ", ערירים ימתו. אִם יִהְיוּ לוֹ בִשְׁעַת עֲבֵרָה לֹא יִהְיוּ לוֹ כְּשֶׁיָּמוּת, לְפִי שֶׁקּוֹבְרָן בְּחַיָּיו, ערירים יהיו. אִם אֵין לוֹ בִּשְׁעַת עֲבֵרָה, יִהְיֶה כָל יָמָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו (ספרא; יבמות נ"ה):
Der seiner Tante beiwohnt, dieser Vers kommt, uns zu lehren, daß die oben erwähnte Ausrottungsstrafe in der Strafe der Kinderlosigkeit besteht. Kinderlos, wie der Targum sagt, ohne Kinder; ähnlich (Gen. 15, 2), und ich gehe kinderlos dahin; wenn er bereits Kinder hat, begräbt er sie; hat er keine Kinder, so stirbt er ohne Kinder; darum ändert er in diesen beiden Versen den Ausdruck, sie werden kinderlos sterben, sie werden kinderlos sein; wenn er in der Stunde der Sünde welche hat, wird er keine mehr haben, wenn er stirbt, weil er sie während seines Lebens begräbt; sie werden kinderlos sein, wenn er in der Stunde der Sünde keine hat, wird er alle Tage so bleiben, wie er jetzt ist (Tor. koh.).
דדתו, אשת אחי אביו, אבל אשת אחי אמו אינו מוזהר עליה, כי בפירוש כתוב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא (פרשה י"ח י"ד), הרי שלא הזהיר על אשת אחי אמו, ולכן לא נאמר באזהרה ערות דודך לא תגלה, כמו כאן שאמר ערות דודו גלה, שא"כ היה בכלל דודו מאב ודודו מאם׃ ערות דדו גלה, אעפ"י שהיא אינה שארו בביאה זו גלה ערות דודו, וקבלו רבותינו שאינו מזהיר אלא על אחי אביו מאב, אבל אשת אחי אביו מאם אינו מוזהר עליה, ולמדוהו מג"ש נאמר כאן ערות דודו גלה, ונאמר להלן או דודו או בן דודו יגאלנו (פרשה כ"ה מ"ט), מה להלן מן האב, אף כאן מן האב ולשון הכתוב מעיד, שבאזהרה לא קראו דודו מטעם האמור, וכאן קראו דודו וג"א אחי אביו למעט אחי אביו מאם׃ חטאם ישאו, על המזיד יאמר ג"כ חטא כמו שבארנו (פרשה ד׳ א׳)׃ ערירים ימתו, המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה שהוא בעונש הליכת עירירי, מפי׳ רש"י ז"ל, וזה על דרך האומר שהכריתות האמורות בתורה הן בעה"ז שמת בקוצר ימים ושזרעו נכרת, אבל אם הכרת הוא בעה"ב, כמו שנראה מפרשת המולך, הודיע בפרשה זו של עונשין שמלבד הכרת הנאמר בפרשת אחרי מות על העריות בכללן, יש גם בעה"ז עונשין קלתן ע"י ב"ד כמו חייבי סקילה ושריפה וחנק וקלתן בידי שמים, והוסיף באחותו עונו ישא, וכן באחות אם ואחות אב, שתרבץ בו בעה"ז האלה והקללה, כמו שכתבנו בשם רמב"ן ז"ל, ובשוכב עם דודתו, חטאו ישא, ועוד ערירים ימותו, וכן באשת אחיו, ותראה לפרושנו שכל האזהרות שבפרשת אחרי חזר וזכרן כאן להוסיף בעונש, ואותן שלא נזכרו בכלל הנזכרות הם למיתת ב"ד, לבד אשה אל אחותה שלא נשנית כאן, לפי שהיא בכרת לבד, ולא עונש בעה"ז לא בב"ד ולא בדין שמים׃ ערירים, כתרגומו בלא ולד, ויפה פי׳ רש"י ז"ל מלה זו בפרשת לך לך׃
V. 20. ערות דודו und ebenso im folgenden Vers: ערות אחיו, die Frau, die ihm durch seinen Onkel, durch seinen Bruder ערוה ist (siehe zu Kap. 18, 7). – ערר ,ערירים (verwandt mit ארר, siehe Bereschit Kap. 13, 14), wovon ערער, der Vereinsamte, bezeichnet die räumliche oder zeitliche Vereinsamung, räumlich: außer Gemeinsamkeit mit Mitmenschen zu sein, zeitlich: durch Kinderlosigkeit oder frühzeitiges Erlöschen der Nachkommenschaft außer Verbindung mit der Nachwelt zu bleiben. ערירי bezeichnet immer diese zeitliche Vereinsamung, die Kinderlosigkeit oder das Erlöschen des Stammes. Nach Raschi (Schabbat 25a) ist diese Kinderlosigkeit, ערירי, mit jedem ברת verbunden, er schwindet nicht nur selbst frühzeitig aus der mitlebenden Volksgenossenschaft, sondern lebt auch in Nachkommen nicht weiter, הוא וזרעו נכרת, und unterscheidet sich eben hierin כרת von מיתה בידי שמים, womit ערירי nicht verbunden ist. Nach ריב׳׳א (daselbst תוספות) wäre jedoch ערירי, nur bei den עריות, bei welchen es aus gesprochen ist. Die gegen Raschis Auffassung erhobenen Schwierigkeiten werden von אמ׳׳ו מו׳׳ה יעקב עטלינגער ו׳׳ל im ערוך לנר zu Jebamot 2a dahin gelöst, daß das mit allen כריתות verbundene ערירי in dem Erlöschen der Nachkommenschaft bestehe, das sich auch erst nach dem Tode des mit כרת Betroffenen vollziehen könne, während das selbständig ausgesprochene ערירי von ihm selbst noch erlebt wird. Also hier heißt es ערירים ימותו, V. 21: ערירים יהיו. Jebamot 55a wird dies dahin erläutert: יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי, hat er Kinder im Moment des Verbrechens, so sterben sie vor ihm, er stirbt kinderlos, ערירים ימותו; ist er im Momente des Verbrechens kinderlos, so bleibt er kinderlos, ערירים יהיו. So Raschi zum Pentateuch Jebamot 55a ist aber die Auffassung der beiden Stellen die entgegengesetzte: ערירים יהיו heißt, sie werden kinderlos, sie verlieren die Kinder, die sie haben; ערירים ימותו, sie sterben kinderlos, auch wenn sie wieder Kinder bekämen, verlieren sie sie vor ihrem Tode (siehe Raschi daselbst. – Moed Katan 28a kennt auch ein כרת דיומי, siehe daselbst).