Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ישרפו אתו ואתהן. אֵי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה יִשְׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי נְשָׂאָהּ בְּהֶתֵּר וְלֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ הַכְּתוּבין כָּאן שְׁתֵּיהֶן לְאִסּוּר — שֶׁנָּשָׂא חֲמוֹתוֹ וְאִמָּהּ; וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאוֹמְרִים אֵין כָּאן אֶלָּא חֲמוֹתוֹ, וּמַהוּ אֶתְהֶן? אֶת אַחַת מֵהֶן וְלָשׁוֹן יְוָנִי הוּא הֵן אַחַת (ספרא; סנהדרין ע"ו):
Verbrenne man ihn und sie, du kannst nicht sagen, man verbrenne seine erste Frau, da er sie auf erlaubte Weise geheiratet hat und sie ihm nicht verboten ist; vielmehr sind die Frau und ihre Mutter, die hier stehen, beide verboten; wenn er nämlich seine Schwiegermutter und ihre Mutter genommen; manche von unseren Lehrern sagen, es ist hier nur von der Schwiegermutter die Rede; und was bedeutet die Mehrzahl אתהן, eine von ihnen, im Griechischen bedeutet hen eins (Sanh. 76b).
אשר יקח את אשה ואת אמה , בכלן נאמר שכיבה , וכאן שינה הכתוב ואמר אשר יקח , ללמדך שאינו חייב אלא דרך לקוחין , שנשא אשה , ואח"כ בא על אמה , אבל אנס או פתה אשה , מותר לישא אמה או בתה או אחותה , מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה , והאונס והמפתה על הנשואה חייב , ואף כן לפנינו ואיש אשר יקח את אחותו , שהרי אין קדושין תופסין בה , וטעם שנאמר באחותו לקוחין לפרש בעז"ה , אבל כאן שתופסין קדושין בראשונה , דקדקה תורה אשר יקח ע"י לקוחין ממש, כן למדנו מברייתא דת"כ ומיבמות (דף צ"ז ע"א) : את אשה ואת אמה, לפי פשוטי המקראות ראינו שנזכרו בפרשה זו לעונשין כל העריות שזכר למעלה באזהרה , לבד ערות בת בנך או בת בתך , וכן ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח , שתי אלו לא נזכרו בעונשים , ובמקומם אמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה , והיא היא , אלא אם נשא האם , ואח"כ בא על בתה , קורא אני עליו ערות אשה ובתה לא תגלה , ואם נשא הבת , ואח"כ בא על אמה , קורא אני עליו ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה , וכמו שנאסרו בת בנה ובת בתה של אשתו , כן אם נשא הבת נאסרו עליו חמותו נגד בת אשתו כמו שאמרנו , ואם חמותו נגד בת בתה , ואם חמיו נגד בת בנו , שהרי אשתו בת בתה של אם חמותו , ובת בן אם חמיו , וכיון שנאסרו בת אשתו מאיש אחר ובת בנה ובת בתה , כל שכן בתו ובת בנו ובת בתו , שהן בכלל אשה ובתה והן זרעו כמו שאמר כי ערותך הנה , ואותן שמאשתו אינן ערותו , כי אם שארה הנה , אלא שאין שריפה מפורשת בכתב רק בחמותו , והוא המקרא ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה , אבל אם חמותו ואם חמיו , בת אשתו ובת בנה ובת בתה , ובתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו, אין העונש מפורש בהן , הוצרכו חכמים ללמדם בגזירה שוה , זמה זמה הנה הנה , נאמר כאן זמה היא , ונאמר אבל ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וגו' שארה הנה זמה היא (פרשה י"ח ז') , מה להלן בת בנה ובת בתה , אף כאן אם חמותו ואם חמיו , ומה כאן שריפה אף להלן שריפה , וכן נאמר באשה ובתה שארה הנה ונאמר אבל בת בנו ובת בתו כי ערותך הנה , מה באשה ובתה שריפה שהרי נאמר בהן זמה היא אף בתו ובת בתו ובת בנה אפילו מאנוסתו בשריפה : אתו ואתהן , לפי הפשט לפי שהכתוב הזה כולל כמה גופים בתה ובת בתה ובת בנה , בתו ובת בתו ובת בנו , וחמותו ואמה ואם חמיו , אמר ואתהן בלשון רבים , שאם שכב עם גופים מחולקין כלם בשריפה , שוב מצאתי בס' פסיקתא זוטרתי ולמה הוציאו הכתוב בלשון אתהן שמשמע את שתיהן , כדי ללמדך על שתיהן דין אחד באשה ואמה ובאשה ובתה והוא הדין לדורות שנתוספו עליהן בת בתה ובת בנה , אבל רבותינו ז"ל נחלקו ר' ישמעאל אומר ואתהן אחת מהן, שאי אפשר לומר שתשרף האשה שנשא ראשונה , שהרי בהיתר לקחה ולא נאסרה עליו, ור' עקיבא אומר ואתהן שתיהן , שהכתוב מדבר ששכב עם חמותו ואם חמיו , ואין ביניהם אלא משמעות דורשין ופשט הכתוב , כי שוין שכלן בשריפה , ורבא אמר יש ביניהם חמותו לאחר מיתת אשתו , שלדעת ר' עקיבא אינו חייב רק כששניהן בחיים, כהוראת מלת אתהן , כלומר בעוד שניהן בעולם המוטאת היא תשרף : ולא תהיה זמה בתוככם , בפ' אחרי פרשנו שמשכב עריות אלו מרבה טומאת זימה בנפש ביותר , ולכן אסר בהן ג' דורות למעלה וג' דורות למטה , ולפי שכל העריות זמה הן , ואפילו המתבונן בעריות אעפ"י שאינו בא עליהן , ממלא נפשו מחשבת זמה , סמך כאן ולא תהיה זמה בתוככם , כאומר אני אלהיכם שונא זמה , ולכן אתם אשר קדשתי אתכם לי , לא תהיה זמה בתוככם : (טו) ואיש אשר יתן , לפי שהוא נגד הטבע הנטועה באדם , שאפילו הבע"ח לא יזדווגו ברצון למי שאינו ממינם , אמר אשר יתן שכבתו לא אשר ישכב כמו שאמר בשאר העריות , וכן אמר באזהרה (פרשה י"ט ך"ג) , וכן באזהרת אשת איש (שם ך') , לפי שגם זה נגד דעת האדם בעבור החמס שפרשנוהו (פסוק י') , ובעבור הזרע שיחשב על שם אב שלא הולידו : בבהמה , טעם בי"ת בבהמה , ולא אמר את כמו בכל העריות, פרשנו למעלה (פרשה י"ט ך"ג) : מות יומת , בסקילה כמו שיתבאר ( פסוק ט"ו ) , ולא אמר מות יומתו , שלא להשוות אדם ובהמה , לכן אמר מות יומת על האדם לבד , כי כן נכתב בכל התורה לשון זה על עונש האדם לבדו , ולפי שלא יתכן להאמר על הבהמה , אמר עוד ואת הבהמה תהרוגו , ובסמוך יתבאר עוד , ואמרו רז"ל למדנו עונש לשוכב , לנשכב מניין , ת"ל כל שוכב עם בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) , אם אינו ענין לשוכב תנהו לנשכב , אזהרה מניין הרי הוא אומר לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך , למדנו שאין דעת רבותינו ז"ל לפרש לא תשכב או שכבתך על הנשכב , לא כדעת רא"ע ז"ל שהבאנו למעלה (פרשה י"ט ך"ג) : ואת הבהמה תהרגו , אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידו אמרה תורה תסקל , ק"ו לאדם שיודע להבחין בין טוב לרע וגורם רעה לחברו לעבור עברה , כיוצא בדבר אתה אומר אבד תאבדון את כל המקומות וגו' (דברים י"ב ב'), הרי הדברי' ק"ו ומה אילנו' שאינן רואין ואינן שומעין על שבאה תקלה על ידם אמרה תורה השחת שרוף וכלה המטה את חברו מדרך חיים לדרכי מיתה עאכ"ו , מפי' רש"י ז"ל, וכן הוא שנוי בת"כ עם עוד דוגמות אחרות : (טז) תקרב אל כל בהמה, בזדון שמתקרבת אלה שתרבע , וזה פי' לא תעמוד האמור באזהרה , וכם פרשנו (שם פ' ך"ג) . כל בהמה, בין גדולה בין קטנה . לרבעה, מבואר (שם שם) . מות יומתו דמיהם בם , מבואר למעלה , ולפי הפשט מה טעם לומר על הבהמה שדמה בה ואין בשפיכת דם בהמה דין וחשבון , ועוד כבר אמר והרגת את האשה ואת הבהמה , ולמה חזר לומר מות יומתו , אבל לפי שבשוכב אמר מות יומת ואת הבהמה תהרוגו , ובנשכבת אמר והרגת את האשה ואת הבהמה , ואיני יודע באיזו מיתה , חתם על שניהם מות יומתו דמיהם בם , ומוסב על השוכב ועל הנשכבת ללמדנו ששתיהן בסקילה , ודמיהם בם יתפרש כמו בכל העריות שנכתב כן ולמד מאוב וידעוני שמפורש בהם סקילה , ולכן בעל הטעמים הפסיק במלת הבהמה , ואם רבותינו ז"ל אמרו בשוכב מות יומת בסקילה , אתה אומר בסקילה , או בא' מכל המיתות שבתורה , ת"ל ואת הבהמה תהרוגו , נאמר כאן הריגה ונאמר להלן (בבן סורר ומורה) הריגה (כי הרוג תהרגנו) מה הריגה האמורה להלן סקילה (שנאמר וסקלתו באבנים ומת) (דברי' י"ג י') , אף כאן בסקילה , לדעתי אין זה למוד גמור , אלא נלמדו כלם מן מות יומתו דמיהם בם , אלא לפי שלשון הריגה נופל תמיד על מיתת סייף , כמו הרגו בחרב (במדבר ל"א ח') , פן תאמר כי דמיהם בם יתכן גם על מיתה אחרת שאינה סקילה כמו כאן , הוצרכו להוכיח שלשון הריגה נופל גם על סקילה , כמו שמצינו בבן סורר ומורה , ואחר שראינו שכולל גם סקילה , גם כאן פרושו כן לפי שנאמר דמיהם בם , ולא מצאו בכל המקרא לשון הריגה על סקילה לבד בבן סורר ומורה , שאילו עיקר הלמוד מבן סורר ומורה , א"כ בנשכבת שאמר והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו , יבוא ג"כ מבן סורר ומורה , והם ז"ל דרשו והרגת את האשה וגו' בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו וכו' ת"ל דמיהם בם ולהלן נא' דמיה' בם (באוב וידעוני) מה דמיהם בם האמור להלן בסקילה (שנאמר באבן ירגמו אות') אף כאן בסקילה, ועוד מה צורך כלל להכתב דמיה' בם, ועוד אם מות יומתו דמיהם בם שב על האשה ועל הבהמה, היה לו לומר גם בפסוק שלפניו מות יומתו , או והרגת את האיש ואת הבהמה , ועוד למה למדוהו מבן סורר ומורה , ילמדוהו מן והרגת את האשה וגו' שנאמר בו בפי' דמיהם בם , ודוחק לומר לפי שמפורש שם סקילה, כך נ"ל :
V. 14. אשר יקח את אשה ואת אמה, entweder die Mutter der von ihm geheirateten Tochter oder die Tochter der von ihm geheirateten Mutter, seine Schwiegermutter oder seine Stieftochter, so erklärte sich das nachfolgende אתהן am natürlichsten die eine oder die andere, welcher von beiden er sich verbrecherisch genähert. Jedenfalls sind hier durch אתיא הנה הנה אתיא זמה ומה :ג׳׳ש alle die in Versen 10 u. 17 Kap. 18 enthaltenen עריות mit in den עונש begriffen, somit: בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו (Sanhedrin 75a-b). — באש ישרפו, es ist ein inneres Verbrennen der מדליק וכו׳ ויורדת לתוך מעיו וחומרת את ,בני מעים בני מעיו (Sanhedrin 52a). Diese Todesstrafe ist nur für die hier genannten עריות und noch für בת כהן שזינתה bestimmt. Ihr gesetzliches Charakteristikum ist זמה (siehe Sanhedrin 75b). Wenn זמה, wie wir glauben, speziell unzüchtige Sinnlichkeit bedeutet so wird durch diese Art שרפה eben der Sitz der Sinnlichkeit tödlich getroffen. Es heißt daher auch wohl bei שרפה nicht: מות יומתו באש ישרפו, wie bei den anderen, wo zuerst das Todesurteil und dann die Todesart ausgesprochen wird, so daß z. B. hier שרפה nur die Art der Tötung wäre. Sondern hier sowohl als Kap. 21, 9 steht einfach שרפה ohne שרפה .מות יומת ist direkt Vernichtung des ומה-Organs und hat den Tod nur indirekt zur Folge.