Wajikra 19:8
Wajikra 19:8
zu talmud.de Impressum

Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהֹוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Wer es isst, hat seine Sünde zu tragen; denn er hat das Heiligtum Gottes entweiht; es wird diese Seele aus ihres Volkes Kreisen entwurzelt.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wer davon isset, hat seine Schuld zu tragen, denn er hat ein Heiligthum des Ewigen entweiht, dieselbe Person soll aus ihrer Nation ausgerottet werden.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Seine Sünde trägt, wer es ißt, denn er hat das Geheiligte HaSchems entweiht; gerottet werde diese Seele aus ihren Stammesgenossen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווער דאפֿאן איסט, האט זיינע שולד צו טראגען, דען ער האט איין הייהייליגטום דעם עוויגען ענטווייהט, דיא זעלבע פערסאן, זאלל אויס איהרער נאציאן אויסגעראטעט ווערדען.
Onkelos
וּדְיֵיכְלִנֵהּ חוֹבֵהּ יְקַבֵּל אֲרֵי יָת קוּדְשָׁא דַיְיָ אַחֵל וְיִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא מֵעַמֵהּ
Raschi

ואכליו עונו ישא. בְּנוֹתָר גָּמוּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַנִּשְׁחָט חוּץ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁכְּבָר מִעֲטוֹ הַכָּתוּב, וְזֶה בְּנוֹתָר גָּמוּר מְדַבֵּר, וּבְמַסֶּכֶת כָּרֵתוֹת (דף ה'), לְמָדוּהוּ מִגְּזֵרָה שָׁוָה:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Wer es ißt, trägt seine Schuld, der Vers spricht von wirklich Übriggebliebenem; man wird aber nicht mit Ausrottung bestraft für das mit der Absicht von außerhalb des rechten Ortes Geschächtete; denn das hat der Vers bereits ausgeschlossen; hier spricht er aber von wirklich Übriggebliebenem; im Traktat Keritut (5a) lernen sie es aus einer גזרה שוה (קדש — קדש) heraus.

Biur von Moses Mendelssohn

ואכליו עונו ישא, אעפ"י שלמדנו מכאן חוץ למקומו באם אינו ענין, אין אוכליו בכרת, כמו שלמדו רבותינו מן המקרא, אבל הכתוב הזה מדבר על האוכל נותר ביום השלישי, ובאוכל פגול תוך זמנו, שהם ואמר והנפש האוכלת ממנו עונה תשא, ולמדו מכאן עון עון שחייב כרת. ואכליו, לפי פשוטו כל אחד מאכליו עונו ישא. עונו, שחשב רעה על מצות השם, והקל בקדשו, וכבר פרשנו מלת עון (לעיל ד' א'). קדש ה' חלל, דמה במחשבתו כמו שאין רע לאכול בשר חולין ימים רבים, כל זמן שהוא טוב למאכל, כן בשר קדש, וזהו קדש ה' חלל, ולכן ונכרתה:

Text herunterladen