Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לא תלך רכיל. אֲנִי אוֹמֵר עַל שֵׁם שֶׁכָּל מְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע הוֹלְכִים בְּבָתֵּי רֵעֵיהֶם לְרַגֵּל מַה יִּרְאוּ רָע, אוֹ מַה יִּשְׁמְעוּ רָע, לְסַפֵּר בַּשּׁוּק, נִקְרָאִים הוֹלְכֵי רָכִיל — הוֹלְכֵי רְגִילָה, אשפיי"מנט בְּלַעַז. וּרְאָיָה לִדְבָרַי, שֶׁלֹּא מָצִינוּ רְכִילוּת שֶׁאֵין כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הֲלִיכָה, לֹא תֵלֵךְ רָכִיל, הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל (ירמיהו ו'), וּשְׁאָר לָשׁוֹן הָרַע אֵין כָּתוּב בּוֹ הֲלִיכָה, מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ (תהילים ק"א), לָשׁוֹן רְמִיָּה (שם ק"כ), לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (שם י"ב); לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַלָּשׁוֹן הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל, שֶׁהַכַּ"ף נֶחֱלֶפֶת בְּגִימֶ"ל, שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמּוֹצָאֵיהֶם מִמָּקוֹם אֶחָד מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בָזוֹ, בֵּי"ת בְּפֵ"א וְגִימֶ"ל בְּכַ"ף וְקוֹ"ף, וְנוּ"ן בְּלָמֶ"ד, וְזַיִ"ן בְּצָדִ"י, וְכֵן וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ (שמואל ב י"ט) — רִגֵּל בְּמִרְמָה לֵאמֹר עָלַי רָעָה, וְכֵן לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ (תהילים ט"ו), וְכֵן רוֹכֵל — הַסּוֹחֵר וּמְרַגֵּל אַחַר כָּל סְחוֹרָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר בְּשָׂמִים לְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם הַנָּשִׁים, עַל שֵׁם שֶׁמְּחַזֵּר תָּמִיד בָּעֲיָרוֹת, נִקְרָא רוֹכֵל לְשׁוֹן רוֹגֵל; לָא תֵיכוּל קוּרְצִין כְּמוֹ וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא (דניאל ב׳:כ״ה), אָכַל בֵּיהּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא (ברבות נ"ח); נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁהָיָה מִשְׁפָּטָם לֶאֱכֹל בְּבֵית הַמְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם שׁוּם הַלְעָטָה, וְהוּא גְמַר חִזּוּק שֶׁדְּבָרָיו מְקֻיָּמִים וְיַעֲמִידֵם עַל הָאֱמֶת, וְאוֹתָהּ הַלְעָטָה נִקְרֵאת אֲכִילַת קוּרְצִין, לְשׁוֹן קוֹרֵץ בְּעֵינָיו (משלי ו'), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הוֹלְכֵי רָכִיל לִקְרֹץ בְּעֵינֵיהֶם וְלִרְמֹז דִּבְרֵי רְכִילוּתָן, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שְׁאָר הַשּׁוֹמְעִים:
לא תעמד על דם רעך. לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ, כְּגוֹן טוֹבֵעַ בַּנָּהָר וְחַיָּה אוֹ לִיסְטִים בָּאִים עָלָיו (סנהדרין ע"ג):
אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר, וְנֶאֱמָן לִפָּרַע:
Gehe nicht als Zwischenträger in deinem Volke umher, ich meine, weil alle, die Streit stiften und böse Nachrede erzählen, in den Häusern ihrer Nächsten umhergehen, um auszukundschaften, was sie Böses sehen oder hören könnten, um es auf der Straße zu erzählen, darum werden sie Auskundschafter genannt, die umhergehen, um zu spionieren, ausspähen in anderen Sprachen; ein Beweis für meine Worte ist, daß wir רכילות immer nur in Verbindung mit gehen finden; gehe nicht als Zwischenträger umher; (Jirm. 6, 28) Verleumder wie Kupfer und Eisen; wenn aber sonst böse Nachrede erwähnt wird, steht nicht gehen dabei; (Ps. 101, 5) wer im geheimen den Nächsten verleumdet; (Ps. 120, 2) trügerische Zunge; (Ps. 12, 4) eine Zunge, die Vermessenes redet; darum sage ich, der Ausdruck רכיל bedeutet geht und spioniert; denn Kaw tritt an die Stelle von Gimel, da alle Buchstaben, die an derselben Stelle im Munde ausgesprochen werden, miteinander vertauscht werden; ב mit פ; ג mit כ und ק; כ mit ל; ז mit צ; ebenso (II Sam. 19, 28), er verleumdete deinen Knecht; (Ps. 15, 3) der mit seiner Zunge nicht verleumdet; ebenso ist רוכל der Kaufmann, der nach jeder Ware ausspäht; ebenso der Händler mit Wohlgerüchen, mit denen sich die Frauen schmücken; weil er immer in den Ortschaften umhergeht, wird er רוכל von רגל (Fußgänger) genannt; der Targum sagt, iß nicht die Stücke; wie (Dan. 3, 8), und verleumdeten die Juden; (Ber. 58a) verleumdete ihn beim König; es scheint mir, ihre Art war, im Hause dessen, der ihren Worten Glauben schenkte, irgendeinen Imbiß zu genießen; das war die letzte Bestätigung, daß die Worte des Verleumders begründet seien und er sie auf Wahrheit gestellt habe; dieser Imbiß wurde das Essen von קרצין genannt, von (Spr. 6, 13), er zwinkert mit den Augen; denn so ist die Art aller Verleumder, mit den Augen zu zwinkern und die Worte ihrer Verleumdung nur anzudeuten, damit die anderen Zuhörer sie nicht verständen. Bleibe nicht beim Blute deines Nächsten stehen, seinen Tod zu sehen, während du ihn retten kannst; wenn er z. B. im Strom versinkt oder ein wildes Tier oder Räuber ihn überfallen (Tor. koh.). Ich bin der Ewige, treu, den Lohn zu bezahlen, und wahrhaft, zu strafen.