Die Torah - Die fünf Bücher Mose

וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

איהר זאללט בייא מיינעם נאמען ניכט פֿאלש שוועהרען, אונד דאדורך דען נאמען דיינעם גאטטעס ענטהייליגען. איך, דער עוויגע !

וְלָא תִשָׁבְעוּן בִּשְׁמִי לְשִׁקְרָא וְתַחֵל יָת שְׁמָא דֶאֱלָהָךְ אֲנָא יְיָ

ולא תשבעו בשמי. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ'), יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיֻחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל הַכִּנּוּיִין? תַּ"ל וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר — כָּל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי (ספרא):

ולא תשבעו בשמי לשקר, כולל כל האמורים, שאם תבעו על גנבה, או על פקדון ומלוה, ועל כל דבר שקר שעשה לו, לא ישבעו לשקר, וכן כתוב ונשבע על שקר (לעיל ה' כ"ב), כי השקר כולל כל מה שהוא נגד דרך האמת, וכשנשבע לקיים השקר שהוא עושה, כגון נשבע שלא גנב, שלא הפקיד אותו שלא הלוהו שלא הבטיח לו כך או כך, הוא נשבע לשקר, וטעם תשבעו בנפעל פרשנוהו (לעיל ד' ד'), וכשכחש ונשבע, או ששקר ונשבע עובר שתים, וכמ"ש רמב"ם ז"ל (הלכות שבועות פ"א): בשמי, מפורש במקום אחר שהשבועה היא בשם ה', כאמרו שבעת ה' תהיה בין שניהם ובשמו תשבע (דברים י' כ'), ולמה נאמר כאן בשמי, אמרו רבותינו לפי שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, יכול אין לי חייבים אלא על שם המיוחד בלבד, מניין לרבות את כל הכנויין ת"ל בשמי, כל שם שיש לי. וחללת את שם אלהיך, בארנו למעלה (לעיל י"ח כ"א), כי הנשבע בשם לשקר, מחלל שם אלהיו, שנוהג בו מנהג חולין להמיר כבודו באחת מחפציו: