Die Torah - Die fünf Bücher Mose
תבל הוא. לְשׁוֹן קָדֵשׁ וְעֶרְוָה וְנִאוּף, וְכֵן וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם (ישעיהו י'); דָּבָר אַחֵר תֶּבֶל הוּא לְשׁוֹן בְּלִילָה וְעִרְבּוּב זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה:
Es ist Unzucht, ein Ausdruck für Unsittlichkeit, Blöße und Buhlerei; ebenso (Jes. 10, 25), und mein Zorn ob ihrer Entartung; andere Erklärung: תבל = Vermischung und Vermengung von menschlichem mit tierischem Samen.
ובכל בהמה , לא אמר ואת כל בהמה , או ואל כל בהמה , לפי ששכיבה כולל שכיבה קרוב בשר , והכתוב מדבר בחייבי מיתה , דקדק לומר ובכל בהמה שמדבר על הרביעה , וטעם ובכל לדעתי בין זכר בין נקבה, כי חייב בין כדרכה בין שלא כדרכה , וכמ"ש רמב"ם ז"ל (אסורי ביאה פ"א ט"ז) , וכן בין בא על הבהמה בין הביא בהמה עליו וא"כ בהמה זכר ונקבה בכלל : לא תתן , גם זה יתבאר (לקמן ך' ט"ו) : לטמאה בה , לטמא נפשו ולהשחיתה : ואשה לא תעמד , ברצון , ולא היה אפשר לומר תשכב בקל , שהרי היא הנשכבת , וכן לא היה אפשר לומר תשכב בנפעל , שהוראתו שלא ברצונה , ובאונס פטורה , על כן אמר לא תעמוד : לרבעה , לכונה זו תעמוד לפניה , שירבע אותה הבהמה , מלשון בהמתך לא תרביע כלאים (לקמן י"ט י"ט) , והוא שפך בה זרע בהמה , ומלשון חכמים זמן הרביעה על הגשם , ולמדנו שאינה חייבת אלא על אותו מעשה , ובכל העריות מזכיר השוכב והנשכבת בכלל , ששניהן עוברים , וקורא אני עליהן ונכרתו הנפשות העושות , (וכמ"ש פסוק ך"ב) , לבד במשכב בהמה , שאין הבהמ' בכלל הנפשו' העושו' , אם לא נאמר רק אזהרה לזכר השוכב עם בהמה , היינו אומרים אין לנו אלא מה שפרט הכתוב , אבל אשה נרבעת אינה בכלל זה , לכן הוצרך לכתוב אזהרה גם עליה : תבל הוא , פי' רש"י ז"ל לשון קדש וערוה ונאוף וכן ואפי על תבליתם , ד"א תבל הוא לשון בלילה וערבוב זרע אדם וזרע בהמה , ורא"בע ז"ל כתב אנשי הדקדוק אמרו שזאת המלה מהכפל כמו תמם יהלוך (תהלים כ"ח ט') , והתי"ו נוסף , ואמרו כי טעמה כמו השחתה , ולא ידעתי טעמם , כי השחתה משרש בלה , גם כל העריות משחתם בם , ואם בעבור שאינו מינו ולא מוליד , הנה גם בשוכב עם כלתו נאמר תבל עשו (לקמן ך' י"ב) , גם רד"ק ז"ל בשרש בלל אמר תבל עשו בפלם תמם יהלוך מן תמם , ולפי שמבלבל זרעו עם מי שאינו ראוי להזדווג עמו אמר תבל , ואם כן הוא בכל העריות יאמר כן , ועוד אדבר על זה בעז"ה בפ' קדושים :
V. 23. תבל הוא. Wie von "בלה" das Substantiv ואפי על תבליתם :תבלית (Jes.10, 25) gebildet ist, so glauben wir auch in תבל eine Substantivform von der Wurzel "בלה" erblicken zu dürfen. בלה bedeutet aber die nach und nach sich vollziehende Verneinung des bisher Vorhandenen, daher mechanisch und physisch: durch Alter oder Gebrauch aufgerieben werden. Daher nun auch sittlich תבלית und תבל: die durch Ausschweifungen sich fortschreitend vollziehende endliche Verneinung des ganzen sittlichen Wesens. So auch Jecheskeel 23, 43 nach einer V. 37 mit כי נאפו beginnenden Schilderung der תועבות des israelitischen und jüdischen Reiches: ואומר לבלה נאפים d. i. da sprach ich: zu solcher gänzlichen Entartung führen ehebrecherische Ausschweifungen! Wir haben daher תבל hier mit Entmenschung übersetzt.