Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואל אשת עמיתך , לדעתי שרשו עם , וממנו מלת עם , שהוא על הקבוץ שכל אחד דבק עם חבריו, וכן עמתי עמתו עמתך , וכולל כל אישי המין , אבל רד"ק ז"ל בשרשים אמר אמר ששרשו עמת , ופירשו חבר , וממנו לעמת העלה יסירנה , לככת העלה , וקול האופנים לעומתם , לנכחם , וגם לדעתו כולל כל אישי העם , שכל אחד מהם זה לעמת זה , וכמו שאומרים בלשון לוע"ז (דיין נעבן מענשן) : תתן , יתבאר בעז"ה (פרשה ך' ע"ו) : לא תתן שכבתך לזרע , כפי הנראה לשון לגלות ערוה לגנאי , כנוי למשכב של טומאה , שהרי בכל השכיבות המותרו' יעשה כן אבל לא יקראו כן בכל המקרא , אלא לשון ידיעה או קריבה או ביאה , ולכן נכתב לשון גלוי ערוה בכל הנשים האסורות משום שאר , וכן בנדה, לפי שכלן חקי השם הם , ולולי שאסרן הכתוב לא ידענום מדעתנו נכתב בכל אחד שהמשכב עמהן הוא גלוי ערוה , אבל אותן שהן תועבות גם בשקול הדעת אין צורך להזכיר בהן לשון זה , ולכן לא נזכר באשת איש ובזכר ובהמה גלוי ערוה , לפי שהן אסורות גם משקול הדעת , ומשכב אשת איש נקרא נאוף , כמו שכתוב בפרשת קדושים , ולכן אמר לא תתן שכבתך לזרע • לזרע , פי' רמב"ן ז"ל לפי שלא ינקה כל הנוגע בה , הוצרך לומר לזרע , שאילו אמר לא תתן שכבתך בלבד היה נראה שיזהיר אפילו שוכב עמה לחבק ולנשק , וכאן במיני כריתות יזהיר , על כן הזכיר שכבתך לזרע , לפרש כי במשגל יזהיר, פי' דבריו שלא משכב עמה כדרך השוכב עם אשה להוליד זרע , שצריך שיערה בה, אבל אם הערה אעפ"י שלא גמר ביאתו חייב , שאילו היה צריך גמר ביאה, היה נכתב שכבת זרע כמו בשפחה חרופה , אבל מלת זרע בכל מקום איננו על הזרע היוצא מן הגוף, אלא על הבנים , כדרך הכלל שאמרנו (לעיל ט"ו ט"ז) , וזהו פשוטו של מקרא , ורא"בע ז"ל אמר כי המשגל על שלשה דרכים , האחד לפריה ורביה , והשני להקל מלאת הגוף , והשלישי לתאוה וזמה , על כן אמר לזרע, שאפילו לפרי' ורבי' אסור • לטמאה בה , זוהי טומאת הנפש , עליה אמר שלמה נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה (משלי ו' ל"ב) , כי המעשים הללו משחיתים הנפש ומטמאים אותה :
V. 20. לורע, durch diese Beifügung – vergl. gleich das folgende: ומזרעד וגו׳ להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (Bereschit 17, 7); כי ביצחק יקרא לך זרע (daselbst 21, 12); ומה האחד מבקש זרע אלהים (Malachi 2, 15) und sonst so oft – dürfte auf das durch פרי ורבו (Bereschit 1, 28, siehe daselbst) dem geschlechtlichen Eheverhältnisse gesteckte, es durch und durch heiligende, hohe, den sittlichen Menschheitsbau fördernde Ziel hingewiesen sein, dessen unerläßliche Grundbedingung die unverbrüchliche Heiligkeit der Ehe bildet. תת שכבתו אל אשת עמיתו ist die schwerste Durchbrechung des sittlichen Fundaments des Menschtums, darum heißt auch die unmittelbare Folge: לטמאה בה mit dem Verbrechen hat der Mann sein ganzes Wesen entsittlicht.