Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ערות אשה ובתה. לֹא אָסַר הַכָּתוּב אֶלָּא עַל יְדֵי נִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא "תִקַּח" — לְשׁוֹן קִיחָה, וְכֵן לְעִנְיַן הָעֹנֶשׁ, אֲשֶׁר "יִקַּח" אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּה — לְשׁוֹן קִיחָה, אֲבָל אָנַס אִשָּׁה מֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ (יבמות צ"ז):
שארה הנה. קְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ:
זמה. עֵצָה, כְּתַרְגּוּמוֹ עֲצַת חֶטְאִין, שֶׁיִּצְרְךָ יוֹעֶצְךָ לַחֲטֹא:
Die Blöße einer Frau und ihrer Tochter, der Vers hat nur verboten, wenn er die erste zur Frau genommen hat; darum steht, nimm nicht, קיחה = zur Frau nehmen; und ebenso steht bei der Strafe (20, 14), der eine Frau und ihre Mutter nimmt, der Ausdruck קיחה; hat er aber eine Frau vergewaltigt, so darf er ihre Tochter (die nicht seine Tochter ist) heiraten (Jeb. 97a). Sie sind nahe Verwandte, nah miteinander verwandt. Unzucht, Plan, wie der Targum sagt, ein sündhafter Plan; dein Trieb rät dir zu sündigen.
ערות אשה ובתה , פי' רש"י ז"ל לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה , לכך נאמר לא תקח לשון קיחה , וכן לענין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה לשון קיחה , אבל אנס אשה מותר לישא בתה , וכבר באמרנו זה (פסוק י') · אשה ובתה , אם נשא אשה , אסור בבתה , ואם נשא הבת אסור באמו שהיא חמותה , ולכן כאן הפסיק הטעם , ושוב אסר בת בנה ובת בתה , ובפרשת קדושים אמר הפך ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה , לפי שכאן במשמע שאם לקח אשה בנשואין , אסור לבוא על בתה ועל בת בנה ובת בתה , אבל מותר לבוא אל חמותו בזנות ואין בו כרת , פי' להלן אשר יקח את אשה ואת אמה , לאסור חמותו ואמר שנלמדו שתיהן לא הוצרך עוד שם לפרש אסור מעלות בחמותו , שנלמדין מן המפורשים כאן , כמו שאסר בבת בן אשתו ובבת בתה , כן אסור באם חמותו ובאם חמיו , ועוד יתבאר בעז"ה בפרשת קדושים · לא תקח , אם נשא האם , שוב אין לקומין בבת בנה ובבת בתה , שאין קדושין תופסין בהן , ומה טעם אמר לא תקח , ויותר תמה לשון רש"י ז"ל שהוכיח ממנו שלא אסרן הכתוב אלא ע"י נישואי הראשונה , אולי לשון לא תקח לגלות ערותה שתים במשמע שלא יקח אחת מאלה , ואח"כ יגלה ערות אמה שהיא חמותו , או אם חמותו או אם חמיו , וכן אם נשא האם לא יגלה ערות הבת או בת בנה או בת בתה · ערותה , היא השניה האסורה עליו · שארה , כאן אין האסור בעבור שהן שאר בשרו , ולא בעבור שהן ערות אחד מקרוביו , כמו אשת אחיו ואשת דודו , אבל אסורות בעבור שהן שאר בשר זו לזו , ושמא תאמר הרי מותר לישא אשה ודודתה שהן ג"כ שאר בשר , לכן הוסיף זמה היא , באלו אסור משום זמה · זמה היא , תרגם אנקלוס עצת חטאין היא , ופי' רש"י ז"ל שיצרך יועצך לחטוא , ורמב"ן ז"ל תמה ואמר לא ידעתי טעם לזה שכל העריות גם העברות האחרות היצר יועצו לחטוא . ויפה שאל , והוא ז"ל פי' כי שם זמה נגזר מן כאשר זמם לעשות לאחיו ומחשבה הנגונה יקראו מזמה , ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה , וכאשר הוקשה עליו שכל העריות הן זמה , הוסיף שבאשה ובתה ואשה ואמה , כשישכב עם אחת שהיא אשתו יחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם ותהיה שכבת שניהם לו זמה , כענין בני תמורה שאמרו ז"ל , ולכן אמר ערות אשה ובתה , ולא אמר ערות בת אשתך לא תגלה , ואמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה , ולא אמר ערות אם אשתך לא תגלה (כלומר לשורות שגם משכב המותרת שהיא אשתו זמה היא בעבור מחשבתו בשניה) , ואם כדבריו יהיה כן גם בשתי אחיות , גם אין דקדוקו נכון , שגם מזמה לרעה, כמו יתפשו במזימות זו חשבו (תהלים י' ב') , אין אלהים כל מזמותיו (שם שם ד') , ואיש מזמות ירשיע (משלי י"ב ב') , והכלל כל מזמה הנזכרת סתם אצל האדם היא לרעה, וכשהיא לשבח נסמך לו מלת תבונה דעת או תושיה, כמו נצר תושיה ומזמה (משלי ג' כ"א) , לנער דעת ומזמה (שם א' ד') , ואין מזמה מחשבה פשוטה , אלא עומק עיון והתגברות מחשבה על יתר מחשבות הלב , פעמים בענין טוב פעמי' בענין רע , ולפי שאין ברעה תגבורות והשתקעות מחשבות אדם יותר מבזנות, הניחו עליהן שם זמה סתם , והתורה מעידה שמחשבות זמה מתגברות מאד במשכב אשה ובתה ואשה ואמה , כי השם כל יצר מחשבות מבין , כאמרו כי הוא ידע יצרנו (תהלים ק"ג י"ד) , ולכן נתן הטעם זמה היא , שעל ידי המשכב הזה הלב מתטמא מאד , כי גוברת בו הזמה השנואה להשם ב"ה , ועוד אפרש (לקמן ך' י"ד) , ודקדוק הרמב"ן ז"ל בלשון הכתובים אמת ומתקיים גם לדברנו , שבשכיבת המותרת מתגבר בו ג"כ הזמה :
V. 17. ומם .ומה היא: siehe Bereschit 11, 6. Die Form זמִָה kommt einige zwanzigmal in תנ׳׳ך vor, darunter nur einmal im guten Sinne (Job 17, 12). Alle übrigen bezeichnen etwas sittlich Schlechtes und zwar überwiegend etwas Unzüchtiges. Da nun זמם das Sinnen auf etwas bedeutet, so dürfte זמה denselben Begriff wie: Sinnlichkeit bedeuten, wo der Begriff "Sinn" auch auf die niederen Sinne beschränkt ist und die Hingebung an erregte niedere Sinne bedeutet.