Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויעש כאשר צוה וגו'. כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָֹה כַּסֵּדֶר הַזֶּה; וּלְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹבְשָׁן לִגְדֻלָּתוֹ אֶלָּא כִּמְקַיֵּם גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ (שם):
Wie befohlen hatte, als Jomhakipurim herankam, tat er nach dieser Ordnung; damit verkündet er das Lob Aharons, daß er sie nicht zu seiner Verherrlichung anzog, sondern wie einer, der den Befehl eines Königs ausführt (Tor. koh.).
והיתה זאת לכם לחקת עולם , זאת הכפרה בבגדי בד ועל הסדר שצויתי , תהיה לחקת עולם לעשות כן פעם אחת בכל שנה בעשור לחדש השביעי , כי לפי שאמר בזאת יבוא אהרן אל הקדש , שומע אני שאם יעשה כסדר זה , מותר לבוא בכל עת שירצה , או שאם אינו רוצה לבוא אל הקדש כלל הרשות בידו , לכן אמר שתהיה זאת העבודה לחקת עולם , שחייב לעשותה ביום הכפורים , ואין רשות בידו למנוע עצמו מבוא אל הקדש , ואינו רשאי לעשות כן בכל עת שירצה , אלא אחת בשנה , פעם אחת בשנה ביום שחקק לו : ויעש , אהרן , קיים מה שצוהו , ופי' רמב"ן ז"ל שנזהר כל ימיו מבוא מבית לפרכת זולתי ביה"כ , ועשה עבודת יה"כ כאשר צוה ה' את משה , ויראה שבא לשבחו שלא הרהר אחר משה שנכנס לפני ולפנים בכל עת , והזהיר אותו עליו במיתה , כי ידע שתורת משה אמת , אמת שנצטוה כן מפי הגבורה , וזהו שאמרו בת"כ כאשר צוה ה' את משה , אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקדש , ודקדקו כן שלא נאמר ויעש כאשר צוהו משה : יז
V. 34. והיתה זאת לכם in diesem זאת sind wohl die durch jeden einzelnen in מקדש im עבודות sowie die, י׳׳כ zu erfüllende Begehung des איסור מלאכה und עינוי in einem Begriff zusammengefasst. Alles zusammen ist חקה, ist nichts subjektiv Erdachtes: ist von Gott vorgezeichnete Forderung, hat nur als solche Bedeutung und ist nur als solche von uns und zwar an dem von Gott bestimmten Tage einmal im Jahre zu begehen, an welchem Gott unserer Erfüllung gegenüber כפרה verheißen.
ויעש כאשר צוה ד׳ את משה. Das Motiv dieses Schlusssatzes ist nicht ganz klar. Vielleicht blickt er auf das einleitende Wort Verse 1 und 2 zurück. Der Tod der Söhne Aharons, an welchen die Warnung: ואל יבא בכל עת geknüpft war, hält Aharon und jedem Nachfolger im Priesteramte vom Anbeginn der Priesterwirksamkeit in Israel die ernste Warnung vor jeder Überhebung entgegen. Im Sinne dieser Warnung erfüllte Aharon die Dienstgesinnung, daß er nur in Gehorsam gegen das von Gott durch Mosche ihm erteilte Gebot jeden Schritt seines Priesterwirkens vollbrachte. So im מנין :ת׳׳כ שאין אהרן לובש בגדים לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך ת׳׳ל ויעש כאשר צוה ד׳ את משה, nicht zu seiner Erhebung, sondern als Erfüllung eines königlichen Befehles trug Aharon die Priestergewänder.