Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָנָיו:
ולא ימות. שֶׁאִם בָּא הוּא מֵת (ספרא):
כי בענן אראה. כִּי תָמִיד אֲנִי נִרְאֶה שָׁם עִם עַמּוּד עֲנָנִי, וּלְפִי שֶׁגִּלּוּי שְׁכִינָתִי שָׁם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל לָבֹא, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: לֹא יָבֹא כִּי אִם בַּעֲנַן הַקְּטֹרֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא נ"ג):
דבר אל אהרן אחיך, שיפרש לו טעם מיתת בניו, ויבין כי נורא המקום מאד, ואל יבוא בכל עת אל הקדש, וזה טעם וי"ו ואל, [° א"ה שמוש הוי"ו כמו שי"ן, דבר אל אהרן אחיך שאל יבא, כמו דבר אל בני ישראל ויסעו (שמו' י"ד ט"ו)°]. אחיך, אמרו רבותינו לרבות בניו, שבן בן האח יקרא אח, כמו כי נשבה אחיו (בראשית י"ד י"ד), וכל שכן הוא, גם ראינו שמתו שני בניו בעבור כן, אבל משה אינו בבל יבא. בכל עת, אפילו פעם אחת אסור, ואלו אמר ואל יבוא אל הקדש וגו' בזאת יבוא וגו' הייתי אומר ביום הכפורים מותר לבוא כל היום כל פעם שירצה. לכן הוסיף בכל עת, שמלבד שאסור לבוא שם כל השנה כלה, כמפורש בסוף הענין, אלא גם ביום שמותר ליכנס אל יבוא בו בכל עת, רק לעבודות פנים שנצטווה עליהן בפרשה זו, וכן אמרו בת"כ. אל הקדש מבית לפרכת, העזרה וההיכל גם הם קודש, כמפורש בפרשיות שלמעלה, לכן אמר מבית לפרכת שהוא הדביר, והוסיף אל הקדש לרבות את ההיכל, שעל הבית כלו באזהרה ומקום הארון במיתה. אל פני הכפרת, שענן ה' עליו. אשר על הארן, המכסה על הארון, שבו לוחות העדות מכתב אלהים. ולא ימות, הא אם יבוא אל מקום הארון ימות. כי בענן אראה על הכפרת, זה טעם שאמר אל פני הכפרת ולא אמר אל פני הארון, לפי שעונש המיתה בעבור שמיקל בכבוד המקום ב"ה השוכן על הכפרת, שעליו ענן כבוד ה', וכל הרואה הענן שעל הכפרת יודע ששם נגלו האלהים, וכשמיקל ראש לגשת שם חייב מיתה, וזהו פי' כי בענן אראה על הכפרת, וכן בבנין בית עולמים כשירד הענן ידעו כלם שנגלה בו שכינה, אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל (מלכי' א' ח' י"ב), כי הכבוד לא יראה לעין, רק הענן נראה, ומעיד שהכבוד שוכן בו, וראיה מדברי משה שאמר אשר עין בעין נראה אתה ה' (במדב' י"ד י"ד), ופי' הדבר ועננך עומד עליהם (שם שם), ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (שם שם), וכן ארבעים שנה ראו ישראל את העמודי' האלה, שעליהן אמר נראה אתה ה' , לפי שידעו שהכבוד שוכן בקדש , וכן כי בענן אראה על הכפורת , כך נראה בעיני פשוטו של מקרא · ורש"י ז"ל פי' תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני , ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבוא זהו פשוטו , ומלשון אני נראה שם עם עמוד ענני , יראה שכוון לדברנו , לא כדברי רא"ם ז"ל , עוד אמר רש"י ז"ל ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכפורים , כלומר שהקטרת עשן , שבו נכנס לפנים תחלה , וממלת בענן למדו שעשב מעלה עשן צריך להיות בקטרת :
V. 2. אהרן אחיך, durch diese Beifügung des Verwandtschaftscharakters ist das folgende Verbot über die Persönlichkeit hinaus auf sein ganzes Haus, somit auf כהן הדיוט wie auf כהן גדול ausgedehnt (אל הקדש ,מבית לפרכת ,אל פני הכפרת – .(ת׳׳כ, offenbar ist hier das Heiligtum in einer dreiteiligen Geschiedenheit aufgeführt. קדש: der היכל, die Machtstätte; מבית לפרכת: der דביר, die Wortstätte, und innerhalb desselben בין הבדים :פני הכפרת die der Ostseite, der Nation, zugewandte Vorderfläche des ארון. In Beziehung auf alle drei Räume wiederholt sich das Verbot אל יבוא. Und zwar ist ein Betreten des קדש- היכל-, und so auch ein Betreten des (מבית לפרכת) קדש הקדשים mit Umgehung des östlichen Raumes, des פני הכפרת, ein Betreten דרך משופש: nur בלאו und nicht במיתה, und nur ein geradezu mit dem Angesichte dem פני הכפרת zugewandtes Betreten des קדש הקדשים ist במיתה (Menachot 27b). Daher auch der Akzent auf אל יבוא בכל עת – .לפרכת: nur לצורך עבודה ist das Betreten dieser Räume gestattet. Da nun innerhalb derselben durchaus keine bloße נדבה zu vollbringen ist, so ist damit überhaupt dem bloßen willkürlichen Belieben der Zugang verschlossen. (Nicht ganz fest steht dieses letztere hinsichtlich השתחויה. Siehe כ׳׳מ zu הל׳ באת המקדש 2, 4. Bedenken wir jedoch, daß wenn ein Betreten des, היכל zur beliebigen השתחויה erlaubt wäre, dies dann auch מבית לפרכת gestattet sein würde, so spricht alles für die Auffassung des סמג׳, daß השתחויה keine Ausnahme bilde.)
כי בענן אראה וגו׳. Nach Schmot 40, 34 u. 35 scheint die Wolke nicht innerhalb des Heiligtums gewesen zu sein. Es wird wiederholt zwischen der ענן, die auf der Wohnung und damals um die Wohnung ruhte, und der כבוד ד׳ innerhalb des משכן unterschieden. Auch hier wird (Joma 53a) das בענן auf das ענן הקטרת (V. 13) bezogen Demnach heißt es: durch die Wolke will ich gesehen werden über dem כפרת. Wenn der Hohepriester hinter den Scheidevorhang getreten ist, soll er gleichsam einen zweiten Scheidevorhang durch die קטרת-Wolke sich machen, und sich so, bevor er zum כפרת hinaufschaut, den Abstand seiner und des von ihm repräsentierten Volkes Wirklichkeit von dem durch den Cherubimdeckel ausgedrückten Israelideale zum Bewußtsein bringen. Nur vermittelst dessen, was קטרת zum gelobenden Ausdruck bringt, darf er es wagen, zu der über den כפרת-Cherubim ruhenden שכינה aufzuschauen. Das kausale כי dürfte sich in seiner Beziehung zu: אל יבא וגו׳ dadurch erkären, daß קטרת, wie bereits Schmot 30, 9 bemerkt, nie בנדבה gebracht werden darf. Die Bedingung בענן אראה וגו׳ schließt somit jedes andere Betreten zu jeder anderen Zeit völlig aus (siehe zu V. 13).
Das קדש הקדשית mit dem Gesetzeszeugnis in holzgoldener Lade unter goldenem Cherubimdeckel. – der schützend und scheidend davor niederwallende פרכת-Vorhang, – der היכל mit goldenem Leuchter, holzgoldenem Tisch, holzgoldenem Altar, – alle diese Räume vergegenwärtigen, wie wir dies in Schmot entwickelt, das Gesetz und das daraus sich entwickelnde jüdische Nationalleben in idealer Vollendung. In ihnen lebt die Idee des einen gegebenen, von allen ewig anzustrebenden Zieles. Ein gebotenes Betreten dieser Räume, ein gebotenes Vollbringen in ihnen trägt eben durch dieses Gebotensein den Charakter der sich erst hingebenden Unterordnung unter die hier gesetzten Normen des Seins und Lebens. Wie fern ab auch die Wirklichkeit des Betretenden und Vollbringenden oder die des von ihm Repräsentierten von diesem דביר- und היכל-Ideale noch sein möge: es ist ihm und ihnen geboten, durch dieses Betreten und Vollbringen die Huldigung dieser Ideale für künftiges Sein und Leben zu erneuern, und eben durch diese gebotene Erneuung des Unvollkommenen alles bereits wirklich gewordenen Seins und Lebens recht bewusst zu werden. Ein willkürliches Betreten und Vollbringen in diesen Räumen trägt die Präsumtion bereits erreichter Ideale und einer dieser Ideale würdigen, ihnen sich vorzustellen berechtigten Wirklichkeit, und in dieser Präsumtion liegt eben der bezweckte Einfluss dieser Ideale und die Zukunft der mit dieser Präsumtion Erfüllten getötet. Die עזרה, der חצר des Heiligtums hingegen mit seinem מזבח העולה und כיור trägt durch und durch die Bedeutung als "Vorraum zum Heiligtum der Lebensideale", und alles Betreten und Vollbringen in ihm nimmt Teil an dieser Bedeutung und trägt den Charakter der Selbstarbeit, um sich erst für das Hinanstreben zu der Höhe der von Gott gesetzten Lebensideale zu befähigen.