Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ותהי נדתה עליו. יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ — שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ בַחֲמִישִׁי לְנִדָּתָהּ לֹא יִטְמָא אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה יָמִים כְּמוֹתָהּ — תַּ"ל וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וּמַה תַּ"ל וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו? מַה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס (ספרא; נדה ל"ג):
So sei ihre Absonderung auf ihm, ich hätte meinen können, er schließe sich ihrer Zählung an, daß er, wenn er am fünften ihrer Absonderung zu ihr gekommen, nur noch wie sie drei Tage unrein wäre; darum steht, er sei sieben Tage unrein. Was lehrt uns aber, ihre Absonderung sei auf ihm? Wie sie Menschen und irdene Gefäße unrein macht, so macht auch er Menschen und irdene Gefäße unrein (Tor. koh.).
ואם שכב וגו', אבל השוכב עמה אינו בכלל האמור למעלה שאינן מטמאין אדם וכלי חרס אפילו בשעה ששוכבין או נוגעים בטומאה, ואינן טמאין רק טומאת ערב, וזה חמור כנדה עצמה, שתהי' טומאת נדתה עליו, וכמ"ש. ותהי נדתה עליו, יכול יעלה לרגלה, שאם בא עליה בחמשה לנדתה לא יטמא אלא ג' ימים כמותה, ת"ל וטמא שבעת ימים, ומה ת"ל ותהי נדתה מה היא מטמא אדם וכלי חרס, אף הוא מטמא אדם וכלי חרס, לשון רש"י, וכן הוא בת"כ, כלומר טומאת נדתה תהי עליו שיטמא כמוה אדם וכלי חרס. [° א"ה מסדר הטעמים משמע כמו שפי' הראב"ע, שתיבות ותהי נדתה עליו הן מן התנאי לא מתשובת התנאי, והשעור שאם שכב ישכב איש אותה וע"י כך תבא נדתה עליו, יהי' טמא שבעת ימים, וכן מתורגם בל"א°]. וכל המשכב, אם הכתוב מטיל עליו טומאת נדתה לכל דבר ידענו שעושה משכב ומושב אב הטומאה כמוה, ולא היה צריך לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא, אלא נתק הכתוב משכב ומושב שלו מטומאה חמורה לטומאה קלה, שאעפ"י שנדתה עליו ומטמא אדם וכ"ח כמוה, לענין משכב ומושב חלוק ממנה, שאין משכב ומושב שלו מטמאין אדם לטמא בגדים, אלא משכב ומושב שלו מטמאין לבד אוכלין ומשקין:
V. 24. ותהי נדתה עליו ihr Entfernungszustand geht auf ihn über, er wird אב הטומאה wie sie, und ist מטמא אדם וכלים, und zwar nicht יעלה לרגלה, d. h. er tritt nicht in das Zeitstadium ein, in welchem sie sich befindet, daß, wenn sie z. B. bereits drei נדה-Tage zurückgelegt, er auch nur vier Tage טמא bleibe, vielmehr יטמא שבעת ימים, er bleibt selbständig sieben Tage in der וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא .טומאה, allein sein משכב erhält nur טומאה קלה, es wird nur ראשון, ist nur מטמא אוכלין ומשקין, nicht aber אדם וכלים wie נתקו הכתוב ,יטמא טומאה קלה משמע .משכב של זב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין: (Nidda 33a). Diese טומאה קלה des משכב בועל נדה wird gewöhnlich so ausgedrückt: מטמא משכב תחתון כעליון, d.h. כעליונו של זב, das auch nur ראשון ist. Siehe V. 10.