Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו. שֶׁל זָב; בָּא וְלִמֵּד עַל הַמֶּרְכָּב שֶׁיְּהֵא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָמֵא וְאֵין טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים, וְהוּא חֹמֶר בַּמִּשְׁכָּב מִבַּמֶּרְכָּב:
והנושא אותם. אֶת כָּל הָאָמוּר בְּעִנְיַן הַזָּב — זוֹבוֹ וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב — מַשָּׂאָן מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים (עי' ספרא):
Jeder, der irgend etwas berührt, das unter ihm ist, unter dem Flußsüchtigen; das kommt zu lehren, daß, wer das Reitzeug berührt, unrein ist, aber die Kleider nicht unterzutauchen braucht; darin ist das Lager strenger als das Reitzeug (Tor. koh.). Und wer jene trägt, alles, was beim Flußsüchtigen vorkommt, seinen Fluß, seinen Speichel, seine nächtliche Unreinheit, das Wasser seiner Füße, das Lager und das Reitzeug, ihr Tragen macht den Menschen mit seinen Kleidern unrein (Tor. koh.).
וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו , של זב , כן פי' רש"י ז"ל , כלומר לא תחתיו של מרכב , אלא כשיגע אדם במרכב . וכל כלי המרכב שהיו תחת הזב יטמא הוא ולא בגדיו . אבל הכלים שהמרכב נשא עליהן אם לא נגעו בו , אינן טמאין ולא מטמאין , כמו שאמרו בת"כ יכול תחתיו של מרכב , שהן הכלים שתחת המרכב שלא נגעו בו יטמאו , דין הוא , פי' דין הוא שלא יטמאו , כי אם הזב החמור אינו מטמא כלי שטף אלא במגע , מרכב הקל אינו דין שלא יטמא כלי שטף אלא במגע , ולמדנו כי לענין נגיעה הקלה תורה במרכב ממשכב ומושב , שהנוגע בהן טעון כבוס בגדים , והנוגע במרכב אינו מטמא בגדים וכלים : והנושא אותם . על כל האמורים בענין נאמר הזב זובו ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ומשכבו ומושבו ומרכבו , משאן מטמא אדם לטמא בגדים :
V. 10. בכל אשר יהיה תחתיו .וכל הנגע וגו׳ ist eben das im vorigen Verse genannte מרכב; es ist במגע nur מטמא אדם, und nicht בגדים שעליו oder כלים שנוגע בהם בחיבורין, darin unterscheidet sich מרכב von משכב ומושב. Von נוגע במרכב heißt es nur יטמא עד הערב ohne והנושא אותם וגו׳ — .כיבום בגדים, wer aber מרכב oder eines der vorhin Genanntenträgt, — אותם fasst alle vorhergenannten Objekte zusammen מושב זב ,מעינות ,מרכב und .יכבס בגדיו וגו׳ — משכב מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו ומושב לא חלק מגעו ממשאו (Kelim 23, 3).
Nidda 32b wird an die Worte unseres Textes וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא noch die Lehre von עליונו של זב geknüpft, d.h. die Behandlung derjenigen Gegenstände, dieauf dem זב, der תהתיו, der sich unter ihnen, selbst ohne Berührung befindet, ruhen. Sie werden dort als ראשון erklärt, die nur אוכלין ומשקין, nicht aber Menschen und Geräte מטמא sind. Darin unterscheidet sich עליונו של זב von תחתונו, das אב הטומאה ist, und wird diese leichtere טומאה des עליונו של זב zur Bezeichnung dieses geringeren Charakters מדף: von קול עלה נדף, genannt (Sabim 4, 6). Es ist schwierig, diese entgegengesetzten Auffassungen des תחתיו zu vereinigen (siehe תוספו׳ Nidda daselbst) und erblickt כ׳׳מ zu הל׳ ט׳מ׳וימ darin das Motiv, weshalb רמב׳׳ם diese טומאת מדף עליונו של זב, im Gegensatz zum ראכ׳׳ד, nur als דרבנן begreift (siehe daselbst). Der gewöhnliche Ausdruck, daß בועל נדה מטמא משכב תחתון בעליון (siehe V. 24) spricht dafür, daß es ראורי׳ ist.