Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואם בא יבא. לְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי:
וראה והנה לא פשה. מִקְרָא זֶה בָּא לְלַמֵּד בָּעוֹמֵד בְּעֵינָיו בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי וּמַה יַּעֲשֶׂה לוֹ, יָכוֹל יְטַהֲרֶנּוּ, כְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁל מִקְרָא "וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת", תַּ"ל כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע — לֹא טִהַרְתִּי אֶלָּא אֶת הָרָפוּי; וְאֵין רָפוּי אֶלָּא הַבַּיִת שֶׁהֻקְצָה וְהוּטַח וְלֹא חָזַר הַנֶּגַע — אֲבָל זֶה טָעוּן חֲלִיצָה וְקִצּוּי וְטִיחָה וְשָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי; וְכֵן הַמִּקְרָא נִדְרָשׁ: וְאִם בֹּא יָבֹא בַשֵּׁנִי, וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה, יְטִיחֶנּוּ — וְאֵין טִיחָה בְּלֹא חִלּוּץ וְקִצּוּי — וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ אֶת הַבַּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת, אִם לֹא חָזַר לְסוֹף הַשָּׁבוּעַ, כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע, וְאִם חָזַר, כְּבָר פֵּרֵשׁ עַל הַחוֹזֵר שֶׁטָּעוּן נְתִיצָה:
Wenn er kommt, am Ende der zweiten Woche (Tor. koh.), und sieht, daß er nicht größer geworden; dieser Vers kommt für den Fall zu lehren, daß er in der ersten und in der zweiten Woche gleich geblieben ist; was soll mit ihm geschehen? Ich hätte meinen können, er soll ihn für rein erklären, wie aus dem Vers hervorzugehen scheint, der Kohen erkläre das Haus für rein; darum steht, da der Schaden geheilt ist; ich habe nur den geheilten für rein erklärt; und geheilt ist er nur dann, wenn das Haus abgeschabt und getüncht worden war und der Schaden nicht wiedergekommen ist; aber in diesem Fall müssen die Steine ausgerissen, das Haus abgeschabt und getüncht und eine dritte Woche bestimmt werden; und so ist der Vers zu erklären, und wenn er kommt, nach der zweiten Woche, und sieht, daß er nicht größer geworden, tünche man; man tüncht aber nicht, ohne vorher die Steine ausgerissen und das Haus abgeschabt zu haben; nachdem das Haus getüncht worden, erkläre der Kohen das Haus für rein, wenn der Schaden am Ende einer Woche nicht wiedergekommen ist, da der Schaden geheilt ist; wenn er aber wiedergekommen ist, so hat er für den wiederkehrenden schon erklärt, daß das Haus eingerissen werden muß.
ואם בא יבא הכהן וגו' , כלומר אחר שחלץ וקלה וטח והסגירו שבעת ימים , בא וראה שלא חזר הנגע למקומו , וזה פירוש לא פשה הנגע בבית , שאילו חזר היה פסיון , אפילו חזר כמות שהיה , ולפעמים אפילו פחות ממנו , כמו שפרשנו למעלה (פסוק מ"ד) , אלא שהיה לו לומר ואם לא שב הנגע בבית אחרי וגו' , ללדמנו גם כאן דין חדש בעומד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני , שאעפ"י שלא פשה בשני צריך חלילה וקילה וטיחה , ולכן כתב אבל דין נגע החוזר אם לא פשה נרפא הנגע ויטהר את הבית , אבל קודם חלילה וטיחה אעפ"י שלא פשה , אין הבית טהור , ולמדנו שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון ובשני אינו טהור , אלא צריך חלילה וטיחה , כמו אם פשה בראשון או עמד בעיניו בראשון ופשה בשני , וגם זה למדו רבותינו ז"ל מלשונות הכתוב כמו שבא בפי' רש"י ז"ל , כללו של דבר המקראות מתפרשין כסדרן , וכל אחד נכתב במקומו , והדינין שאינן מפורשים נדרשים מהן מדרך הסברא , ויותר מזה על דרך שדרשום רבותינו ז"ל , שרמז עליהן הכתוב בדברים קצרים ובג"ש · הטח את הבית , קצר הכתוב וזכר הטיח שהיא אחרונה , וקדמו לה החלילה והקליעה , ולמעלה זכר שלשתן כפי הענין מטעם שכתבנו · וטהר הכהן את הבית , בדרך שיפרש בסמוך · כי נרפא הנגע , אין עוד נגע בבית , שהאבנים שהיה בהן הנגע הוסרו ממנו , ולא פרח בו עוד , הרי שנרפא הנגע , ולמדנו שאם הנגע עמד בעיניו בראשון ובשני שאין הבית טהור , שהרי לא נרפא הנגע , וכמ"ש :
V. 48. ואם בא יבא וגו׳. Siehe unten