Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
so befiehlt der Priester und man nimmt für den sich Reinigenden zwei lebendige, reine Vögel und ein Zedernscheit, karmoisinrote Wolle und Ysop.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
So läßt er für den Reinzusprechenden zwei gesunde, reine Vögel bringen, auch Cedernholz und hochrothe Wolle und das Kraut Ysop.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
so befehle der Priester, daß man für den sich Reinigenden zwei lebende reine Vögel, Zedernholz, Karmesinwolle und Ysop hole.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
זא לאסט ער פֿיר דען ריין צו שפרעכענדען צווייא געזונדע, ריינע פֿעגעל ברינגען, אויך צעדרןהאלץ, אונד האדראטע װאללע, אונד דאז קרויט היזאפע.
Onkelos
וִיפַקֵד כַּהֲנָא וְיִסַב לְמִדַכֵּי תַּרְתֵּין צִפֳּרִין חַיִין דָכְיָן וְאָעָא דְאַרְזָא וּצְבַע זְהוֹרִי וְאֵזוֹבָא
Raschi

חיות. פְּרָט לִטְרֵפוֹת:

טהרות. פְּרָט לְעוֹף טָמֵא, לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִין עַל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה פִטְפּוּטֵי דְבָרִים, לְפִיכָךְ הֻזְקְקוּ לְטָהֳרָתוֹ צִפֳּרִים שֶׁמְּפַטְפְּטִין תָּמִיד בְּצִפְצוּף קוֹל (ערכין ט"ז):

ועץ ארז. לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִין עַל גַּסּוּת הָרוּחַ (שם):

ושני תולעת ואזב. מַה תַּקָּנָתוֹ וְיִתְרַפֵּא? יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ מִגַּאֲוָתוֹ כְּתוֹלַעַת וּכְאֵזוֹב:

עץ ארז. מַקֵּל שֶׁל אֶרֶז:

שני תולעת. לָשׁוֹן שֶׁל צֶמֶר צָבוּעַ זְהוֹרִית:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Lebende, schließt solche aus, die tödlich verletzt sind (Tor. koh.). Reine, schließt einen zum Genuß verbotenen Vogel aus. Weil die Aussatzschäden wegen böser Rede kommen, das ist Werk geflüsterter Worte, darum sind zu seiner Reinigung Vögel nötig, die auch immer mit zwitschernder Stimme erzählen (Erech. 16b). Ein Stück Zedernholz, weil die Aussatzschäden wegen Hochmutes kommen. Eine purpurrote Schnur und Ysop, was soll er tun, um geheilt zu werden? Er demütige sich von seinem Hochmut wie ein Wurm (תולעת שני) und wie Ysop. Ein Stück Zedernholz, ein Zedernstock. Purpurrote Schnur, ein Streifen purpurgefärbter Wolle.

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 4. לשם מיטהר בין איש בין אשה בין קטן וכו׳ :ולקח למטהר, die Vögel sind nur ganz allgemein für einen sich Reinigenden zu bestimmen, nicht aber für eine bestimmte Persönlichkeit. Sie stehen nicht wie die Opfer als Ausdruck einer bestimmten Persönlichkeit da, es findet somit שינוי בעלים nicht statt (ת׳׳כ).

מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת :שתי צפרים, sie sollen beide von gleichem Ansehen, Wuchs und Wert und zu gleicher Zeit genommen sein. (Vergl. Kap. 16, 7) מעכב sind jedoch diese Bestimmungen nicht (Negaim 14, 5). In ת׳׳כ zu Kap. 14, 53 ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה erläutert :ר׳ יוסי הגלילי צפור שחיה חוץ לעיר ואיזו זו זו דרור: es sei dies ein Vogel, der sich nicht in die Stadt eingewöhnt, es sei dies der Vogel, der den Namen דרור führt. Schabbat 106b wird dieser צפור דרור näher charakterisiert: שאינה מקבלה מרות, daß er sich der Zähmung entziehe, דתנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני שדרה בבית כבשדה, sein Name weise darauf hin, "daß er im Hause wie im Felde wohne", d. h. im Hause seine Freiheit wie im Felde bewahre, sich der Gefangenschaft und Zähmung entziehe, von דור, wohnen, wie רש׳׳י Beza 24a meint, oder richtiger wohl, wie מ׳ל׳מ zu ע הל׳ טומאת צרעת 11, 1 von וקראתם דרור (Kap. 25, 10): Freiheit. Chulin 62a wird der zu טהרת מצורע taugliche Vogel: סנונית genannt, und man meint, daß dies Schwalbe bedeute.

חיות טהורות: nach Chulin 139b bezeichnete schon צפור nur den reinen Vogel, und fordere dann das Prädikat טהורות hier, daß er noch מותר באכילה sein müsse z. B. nicht צפורי עיר הנדחת, und חיות fordere שחיין ראשי איברים שלה, daß seine Hauptglieder unverstümmelt seien.

עץ ארז: ein Stück Zedernholz, eine Elle lang und in der "Viertelsdicke eines Bettstellenfußes", כרביע כרע המטה, und oben, noch mit einem Zedernblatt versehen (ת׳׳כ ובראשה טרף). Negaim 14b ist jedoch diese letzte Bestimmung nicht aufgenommen ר׳׳ש Negaim hat eine andere Lesart in ת׳׳כ, führt aber diese Bestimmung aus der תוספתא an.

ושני תולעת: mit dem roten Safte eines Wurms gefärbte Wolle, man glaubt, es sei karmesin. Der Ausdruck לשון (Negaim 14, 1) scheint darauf hinzuweisen, daß es ungesponnene Wolle sei. Aus Menachot 42b ist ersichtlich, daß dieses שני תולער ebenso wie תכלת לציצת nur zu diesem Zweck gefärbt, לשמה, sein müsse, daß daher טעימה, ein nur zur Probe gefärbtes Stück Wolle פסולה sei, ja, daß sogar טעמה פסלה, wenn man in den Farbkessel ein Stück Wolle bloß zur Probe eingetaucht, die ganze darin befindliche Farbe zum שני תולעת untauglich werde.

ואזוב, es muss nur den Namen אזוב ohne Beinamen haben אזוב ולא אזוב יון וכו׳ ולא כל אזוב שיש לו שם לוי (ת׳׳כ).

Biur von Moses Mendelssohn

וצוה הכהן, לאחד מן האנשים שהביאו אותו, כאמרו והובא. ולקח, האיש הזה. למטהר, בשביל הצרוע המטהר, הרוצה עתה לטהר עצמו מטומאתו, כי הוא מן ההתפעל, ודגש הטי"ת מורה על חסרון תי"ו הבנין. חיות, בריאות, וכן עד חיותם (יהושע ה' ח'), וכן כי חיות היה (שמות א' י"ט), בריאות ובעלי כח להפליט בלי עזר המילדת, כי הבריאות היא החיים, אם כחות הנפש פועלות בגוף בלי מונע, וזה פי' ושנות חיים יוסיפו לך (משלי ג' ב'), אבל החולה קצת פעולות נפשו כמו מתים, וזה קרוב לדברי האומר (חולין) שמיין ראשי אברים שלהן פרט למחוסר אבר, וי"א חיות פרט לטריפה, כלומר שעתידה למות, וזה כדעת האומר טריפה אינה חיה, ובת"כ ששנו חיות פרט לשחוטות, אמרו כן על האחת הנשחטת שלא יביאנה שחוטה, כי האמרת כמשתנחת אי אפשר בשחוטה. טהרות, פרט לטמאות, וזה יתכן אם צפור כולל טמא וטהור, כי בתלמוד ירושלמי נחלקו יש אומרים עוף טהור קרוי צפור, ויש אומרים כל העופות בין טמא בין טהור קרוין צפרים, ורמב"ן ז"ל בפרושו האריך בזה, ולדעתו ז"ל שם צפור הוא כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר, ומלשון ארמית הוא נקרא, כמו ישוב ויצפור (שופטים ז' ז'), פי' ישכים בבקר, ואמר התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך (איוב מ' כ"ט), כי דרך הנערים לשחק בעוף קטן, ונראין דבריו נכונים, ואם כן צריך טהורות פרט לטמאות, ואותן הטוברים צפור שם לעוף טהור, נאמר טהורות פרט לאסורות לאכילה, כגון צפרי עיר נדחת ועוף שהרג את הנפש, ואליפי ע"ז. ועץ ארז, ארז שם האילן, ועץ ארז חתיכה מאילן זה ואמרו חכמים מצותו שיהא באמה ארך, ועוביו כחלק רביע מעובי כרע המטה. ואזב, ארז הוא הגדול שבאילנים, ואזוב הקטן שבכלן, וכן אמר ראב"ע ז"ל שהעד מדברי חכמת שלמה. ושני תולעת, שני הוא מראה אדום, ולפי שיש כמה מינין לצבוע בהן מראה אדום אמר ושני תולעת, אודם צבוע מתולעת, והוא לדעתי התולעת הידועה שאדמומיתה מזהיר שקורין קושעני"ליע, אלא שתולעת זו נמצא באמערי"קא החדשה, ואם כן נצטרך לומר שהיתה נודעת בימים ההם, ונשכחה אחרי כן [° א"ה עיין מה שפי' בו בפ' תרומה (שמות כ"ה ד')°], ורש"י ז"ל פי' לשון של צמר צבועה זהורית, כלומר לא כברייתה של שערות אדומים, אלא צבועה בידי אדם, וזהורית היא אדמימות של צבע תולעת, ובת"כ אמרו ושני יכול פיקס, כלומר צבע אודם ידוע שאינה מתולעת, ת"ל תולעת, אי תולעת יכול אחד מן הצבועין, כלומר צבע תולעים אחרים, כמו מלזון שצבעו תכלת ת"ל שני, הא כיצד זו זהורית טובה, כלומר מתולעת הצובעת האדום בטוב המזהיר:

Text herunterladen