Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בדד ישב. שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים יוֹשְׁבִין עִמּוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד? הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל (ערכין ט"ז):
מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:
Einsam wohne er; andere Unreine (außer Aussätzigen) sollen sich nicht bei ihm aufhalten (Tor. koh.). Unsere Lehrer sagen, warum unterscheidet er sich von anderen Unreinen, daß er allein wohnen muß? Weil er durch böse Rede Mann und Frau, Mensch und Nebenmensch entzweit hat, soll auch er von den anderen getrennt werden (Erech. 16b). Außerhalb des Lagers, außerhalb der drei Lager (Tor. koh.).
כל ימי אשר הנגע בו יטמא , אין טומאתו לימים כמו נוגע במת או בשרץ , אלא פעם זמן רב פעם קצר , ותלויה בנגע , שכל הימים שהנגע בו יטמא , כי טומאתו יוצאת מגופו , וכן בזב וזבה שנאמר כל ימי זוב טומאתה (פרשה ט"ו כ"ה) , על כן הוסיף טמא הוא , כלומר גופו טמא , ואיך יטהר בימים , וכן אמר בזבה טמאה היא , וזהו שתרגם יב"ע יהא מסאב , מטול דמסאב הוא • בדד ישב , חמור מכל הטמאין , שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש (במדבר ה' ב') , מחנה לכל אחד ואחד , טמא מת משתלח ממחנה שכינה , זב משתלח גם ממחנה לויה , חמור מהן מצורע שמשתלח גם ממחנה ישראל , על כן כתוב בדד ישב , שלא יהא הטמאין האחרים יושבים עמו , ואילו כתב לבד בדד ישב , היה מתפרש שישב בביתו בחדר לבד ואין איש עמו , כמו ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג' כ"ט) , על כן הוסיף מחוץ למחנה מושבו מרוחק מכל בני אדם , ואין זה אלא אם משתלח חוץ לשלש מחנות , שאם יושב בעירו כמו טמא מת וזב אינו בדד • ואמרו רבותינו ז"ל מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד , הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל , ודרשא זו רמי' לפרושנו על בראשו נגעו והבן :
V. 46. כל ימי אשר הנגע בו, selbst wenn der נגע widergesetzlich mechanisch entfernt worden, קצץ בהרתו, hört מן התורה die טומאה auf (Bechorot 34b). – כל ימי וגו׳, auch בימי הסגר, obgleich פריעה ופרימה nicht stattfindet. Denn hinsichtlich der טומאה und des בדד ישב, d. h. des שלוח מחנה ist zwischen מוסגר und מוהלט kein Unterschied: אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה (Megilla 8b). – שלא ישב טמא אחר עמו :בדד ישב (Sebachim 118a). der מצורע ist der טמא, der am weitesten entfernt wird, während טמא מת nur זב וזבה ,מחנה שכינה nur מחנה לויה zu meiden haben, wird der מצורע selbst aus מחנה ישראל entfernt (siehe zu Bamidbar 5, 2-3). Als מחנה ישראל werden aber nur עיירות המוקפות חומה, ummauerte Städte betrachtet, und zwar המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, die bei der ersten Besitznahme des Landes bereits ummauert waren (siehe zu Kap. 25, 29. – Kelim 1,7, ר׳׳ש daselbst). In allen anderen Städten konnte demnach der מצורע inmitten der Bevölkerung bleiben.
ת׳׳כ) מושבו טמא ,מושבו): sein Aufenthaltsort ist טמא, daher: הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא, d. h. steht ein מצורע unter einem Baum und ein Reiner geht unter dem Baume vorüber, so wird dieser טמא; steht aber der Reine unter einem Baume und der מצורע geht unter dem Baume vorüber, so bleibt der Reine rein; steht aber der מצורע still, so wird der Reine טמא (Negaim 13, 7). Jeder Ort, wo der מצורע sich in Ruhe befindet, wird als sein Aufenthaltsort begriffen, und ist er überdacht, so wird alles טמא was auch nur vorübergehend sich mit ihm, ohne räumlich von ihm geschieden zu sein, unter einer Überdachung befindet. Es genügt aber eine zehn טפחים hohe und vier Ellen breite Scheidewand, um den טהור vor der טומאה zu schützen (Negaim daselbst 12). Der Zustand der Ruhe des מצורע ist jedoch nur in einem sonst nicht abgegrenzten Raume, wie unterm Baumlaub, bedingend. In einem Hause bringt selbst der vorübergehende Aufenthalt des מצורע allem mit ihm unter einer Überdachung Befindlichen טומאה (Jebamot 103b, תוספו׳ daselbst). Diese טומאה des מצורע heißt ביאה מצורע מטמא בביאה (Kelim 1, 4). Sie hat Ähnlichkeit mit טומאת אהל des מת, eine Ähnlichkeit, auf welche ספרי zu Bamidbar 12, 12 hingewiesen wird, אל נא תהי כמת מה המת מטמא באהל אף מצורע מטמא בביאה. Ebenso Jebamot 103b: מוחלט מת unterscheiden sich aber vornehmlich darin, daß ein טומאות. Beide איתקש למת auch עובר, auch bloß durchgetragen, alles im אוהל Befindliche מטמא ist, und daß eine מחיצת י׳ טפחים im אוהל המת nicht מציל ist. Siehe ר׳׳ש Kelim daselbst. — Dass außer dieser dem מצורע eigentümlichen טומאה, er als אב הטומאה auch מטמא במגע ובמשא ומשכב ומושב letztere jedoch wahrscheinlich nur sie zu ראשון zu machen, nicht aber wie זב וזבה, deren משכב ומושב selbst wieder אב הטומאה ist, haben wir bereits oben zu V. 6 bemerkt.