Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בראשו נגעו. אֵין לִי אֶלָּא נְתָקִין, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמְנֻגָּעִים? תַּ"ל "טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ", לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּן — עַל כֻּלָּן הוּא אוֹמֵר בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְגוֹ':
An seinem Haupte ist sein Schaden; von hier weiß ich nur Haarschäden; woher weiß ich, daß auch für die übrigen Aussätzigen diese Vorschriften gelten? Darum heißt es, für unrein, für unrein erkläre ihn, um alle hinzuzufügen; für alle sagt er, seine Kleider seien zerrissen... (Tor. koh.).
איש צרוע , בכל הפרשה תלה הטומאה בנגע לא באיש , שאמר (פסוק ג') נגע צרעת הוא , ולא אמר איש צרוע הוא , וכן (פסוק ח') וטמאו הכהן צרעת היא , לא אמר צרוע הוא , וכן במחיה ובשחין ובמכוה ובנתק , לפי שעד כאן דבר על משפט הנגע מראותיו וסימניו , ועכשיו שפסק , מדבר על משפט האיש בעל הנגע , שאל תאמר שנגע הצרעת הטמאה היא על אבר אחד מן הגוף , ואעפ"י שמטמא את בעליה , יסתיר מקום הנגע ודיה, אלא איש צרוע הוא , כלו צרוע , וזה פי' וטעם למקרא שלאחריו והצרוע וגו' · טמא יטמאנו הכהן , אעפ"י שאמרתי טמא הוא , צריך שיטמאנו הכהן ויאמר לו טמא אתה , כמו שבארנו בראש הענין (פסוק ב') · בראשו נגעו , לפי הפשט אינו שב על נגעי הראש שסיים בהן , כי מקרא שאינו צריך הוא , ועוד מה בין נגע הראש לנגע עור בשר בענין זה , בכלן נאמר וטמאו הכהן , אבל חוזר על כל הנגעים האמורים בפרשה , שבעל הנגע הוא איש צרוע וטמא , ודינו כאמור למטה בענין , כי בראשו נגעו , כמו דמך בראשך , שהוא חייב בדמו שגרם זאת לעצמו , וכן הוא במעשיו גרם לעצמו הנגע , שעי"כ בדד ישב נבדל מבני אדם וכמו שאפרש בסמוך , [°א"ה אעפ"כ נראה שהוא מוסב על נגעי הראש , שבהן הוא מדבר , ולפי שדינו משונה מדין צרעת מקום השער , אמר בראשו נגעו , כלומר אין הנגע הזה מובדל מנגעי שאר הגוף , אלא שהוא בראש , ואמרי שאין שם שער , דין אחד לו עם נגעי עור בשר°] :
V. 44. איש צרוע und V. 45: והצרוע, während des ersteren אשה ausschließt, verallgemeinert das zweite den Begriff auch zum Einschluss der Frau, und lehrt die Halacha (Sota 23a), daß die hier für den צרוע ausgesprochenen Bestimmungen in vollem Umfange, also auch פריעה ופרימה des V. 45, den Mann treffen, eine Frau aber, die צרועה ist, ist in allen Beziehungen der טומאה dem Manne gleich, bleibt jedoch von פריעה ופרימה frei. – טמא הוא וגו׳; siehe zu V. 37. Das wiederholte הוא beschränkt die Abhängigkeit des טומאה-Zustandes von der Erklärung des כהן lediglich auf טומאת צרעת, alle anderen טמאים sind טמאים, sobald die gesetzlichen Voraussetzungen bei ihnen eingetreten sind: זה טומאתו בכהן ואין שאר הטמאים טומאתן ת׳׳כ) בכהן).