Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מבשרם לא תאכלו. אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ, שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם סִימָן טָהֳרָה מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה אֲסוּרוֹת וְכוּ' (ספרא):
מבשרם. עַל בְּשָׂרָם בְּאַזְהָרָה וְלֹא עַל עֲצָמוֹת וְגִידִין וְקַרְנַיִם וּטְלָפַיִם (שם):
ובנבלתם לא תגעו. יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים עַל מַגַּע נְבֵלָה, תַּ"ל אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וְגוֹ' — כֹּהֲנִים מֻזְהָרִין וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין — קַל וָחֹמֶר מֵעַתָּה: וּמַה טֻּמְאַת מֵת חֲמוּרָה לֹא הִזְהִיר בָּהּ אֶלָּא כֹּהֲנִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה לֹא כָל שֶׁכֵּן, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִגָּעוּ? בָּרֶגֶל (שם; ראש השנה ט"ז):
Von ihrem Fleische sollt ihr nicht essen, von hier weiß ich nur diese; woher weiß ich andere unreine Tiere, die gar kein Zeichen der Reinheit haben? Das ist ein קל וחומר; wenn schon diese verboten sind, an denen etwas von den Zeichen der Reinheit vorhanden ist... (Tor. koh.). Von ihrem Fleische, ihr Fleisch ist verboten, aber nicht die Knochen, Sehnen, Hörner und Klauen (Tor. koh.). Und ihr Aas berühret nicht; ich hätte meinen können, daß es Jisrael verboten sei, ein Aas zu berühren; darum heißt es (21, 1), sprich zu den Kohanim, die Kohanim sind verwarnt, aber nicht Jisrael; daraus ergibt sich ein קל וחומר, wenn er auf die schwere Unreinheit einer Leiche nur Kohanim verwarnt hat, um so mehr auf die leichte Unreinheit eines Aases; was bedeutet also, berühret nicht? Am Feste des Erscheinens im Heiligtum (Tor. koh., Rosch hasch. 16b).
מבשרם לא תאכלו , בשר הוא הגוף וכולל הבשר והחלב וכל היוצא מהן שדומה לבשר שיש בו טעם , ולכן דרשו רבותינו ז"ל על בשרם באזהרה ולא על עצמות וגידין וקרנים וטלפים · ובנבלתם לא תגעו , אפילו נשחטה קרויה נבלה , לפי שאסורה באכילה , אין שחיטה מטהרתה מידי נבלה , לכן אמר סתם , כמ"ש (פרשה ה' ב') , אבל במותרין נאמר וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב (פסוק ל"ט) , להוציא שחוטה · לא תגעו , אם תרצו להיות טהורים לאכול קדש או ליכנס למקדש , אין רשאי לכם ליגע בנבלתם , ואינו אזהרה כמו טומאת מת לכהן , שהם ישראל מותרין להטמא בטומאה חמורה כל שכן בטומאת נבלה הקלה , ובת"כ אמרו אחרים אמרו יכול אם נגע אדם בנבלה ילקה ארבעים , ת"ל ולאלה תטמאו , יכול אם ראה אדם את הנבלה ילך ויטמא ת"ל ובנבלתם לא תגעו , הא כיצד הוי אומר זה רשות , ויאמר רמב"ן ז"ל שזה עיקר הדין מן התורה·ודע כי זכרה תורה דין הטומאה בכל ארבעה המינין , בטהורים, ובבעלי סימן טהרה אחד , ובטמאים מפרים פרסה ., ובטמאין ההולכים על כפם , בטהורים וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה ( פסוק ל"ט ) , אבל נשחטה ילאה מידי נבלה , ובבעלי סימן אחד ובנבלתם לא תגעו , אפילו נשחטה , וטמאים מפריסי פרסה כגון סוס וחמור לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגו' כל הנוגע בהם יטמא ( פסוק כ"ו ) , ובטמאין שאין להם פרסה וכל הולך על כפיו וגו' וכל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב ( פסוק כ"ז ) , ונכון הכל , ויתבארו עוד במקומותיהן · טמאים הם לכם , מלת טומאה על האכילה ועל הנגיעה , ולכן בשרץ המים לא נכתב טומאה לפי שאינן מטמאים במותם , אלא שקץ הם לכם וכן בעוף וברמש לא נזכר מטעם זה טמאים הם לכם :
V. 8. וכנבלתם לא תגעו, da selbst hinsichtlich טומאת מת, dieser schwersten Art der טומאה, die eigentlich als die Grundkategorie aller טומאות zu betrachten ist, nur כהנים die Berührung untersagt ist (Kap. 21 ff), so kann dies hier an die ganze Nation gerichtete Verbot der Berührung von נבלה nur für solche Momente verstanden sein, wo sie mit מקדש וקדשים in Berührung zu kommen hat, z. B. am רגל, daher der Satz חייב אדם לטהר עצמו ברגל (Rosch Haschana 16b). Siehe jedoch unten (am Schlusse des Kapitels) über die von den geistig gehobenen Männern im Volke als Lebensregel beachtete Übertragung der nur für den Kreis des Heiligtums gesetzlich gegebenen טומאה und טהרה-Vorschriften auf das gewöhnliche Leben, אכילת חולין בטהרה.
Zunächst ist durch den Satz: מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו gesagt, daß das בשר, das Fleisch der unreinen Tiere, immer נבלה ist, indem für sie שחיטה kraftlos ist. בהמה טהורה ist nur נבלה, wenn sie nicht durch vorschriftsmäßige שחיטה gestorben. – מבשרם וגו׳, das Verbot erstreckt sich nur auf das Genießbare, nicht aber auf das Ungenießbare, wie עצמות גידין וטלפים Knochen, Sehnen und Klauen (ת׳׳כ).
טמאים הם לכם. Indem die verschiedenen בהמות טמאות hier nochmals unter den gemeinschaftlichen Begriff טמאים zusammengefaßt werden, so ist damit zuerst gesagt שמצטרפין זה עם זה, daß das Fleisch (und darunter sind alle genießbaren Tierstoffe begriffen), verschiedener Tiere zusammengerechnet werde, um das verpönte Genussquantum, כזית zu bilden. Indem sie ferner wiederholt als טומאה bringende Stoffe bezeichnet werden, bei welcher ihre besonderen individuellen Eigentümlichkeiten, als Kamel, Kaninchen usw. fortfällt, so ist damit zugleich gesagt, daß sie, in welcher Form auch diese Stoffe auftreten, auch von ihnen stammender Saft, mit ihnen gemischte Brühe, und mit ihnen gemischter Bodensatz, dem Verbote unterliegen, לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם. Durch das beigefügte הם ist jedoch diese Ausdehnung des Verbotes wieder durch die Bestimmung beschränkt, daß sie in der Mischung dem Geschmacksinn als vorhanden sich kund geben, הם פרט לשאין בהם בנותן טעם. In der Regel wird angenommen, daß bei einem Mischungsverhältnis von 1:60 der Stoff für den Geschmack verschwindet und als nicht vorhanden anzusehen ist, בטל בששים. Und endlich מותרים הם בהנאה :לכם, obgleich als Nahrung verboten, sind sie doch für jede andere Benutzung לכם, euer, euch gestattet. (ת׳׳כ)